|
עמוד:16
בגרמניה . רובם של מי שפוטרו ממשרותיהם בשל מדיניות זו היו יהודים . הם היו כ 30 % – מן הסגל האקדמי במדעי הטבע בגרמניה , כ 40 % – מן הסגל בפקולטות לרפואה וכ 50 % – מהמתמטיקאים . סיפור הצלחתם של רבים מהם במוסדות שבהם נקלטו – לא בלי קשיים ניכרים – מוכר לכול . בתחום המתמטיקה , למשל , ניכרת המשכיות בהצטיינותם של היהודים בקהילה המדעית של המחצית השנייה של המאה ה , 20– כמו בראשונה , ורבים מהם זוכים בפרסים יוקרתיים בתחום הזה . הבולט מכל המדענים היהודיים היה , כידוע , אלברט איינשטיין ( ר' ערך במדור ההגות היהודית המודרנית , ( שאישיותו היוצאת דופן עשתה אותו , כבר מאז עבר להתגורר ולעבוד בברלין ערב מלחמת העולם הראשונה , לדמות ציבורית בולטת . בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה ובעיקר סביב דמותו של איינשטיין התנהל דיון נמרץ בשאלת הסיבות להצטיינותם של יהודים במדע . חיים וייצמן , שהוא עצמו היה כימאי בעל שם ובעל קשרים אישיים עם רבות מדמויות המפתח בעולם המדע של ימיו , ייחס את הצטיינותם של היהודים לאהבת הספר והלימוד בסביבתם החברתית ובמסורת התרבותית שלהם . זה אכן ההסבר הנפוץ ביותר לתופעה , אף שסיפורם האישי של מרבית המדענים היהודיים הבולטים במאה ה20– מציב אותם מחוץ למסגרות הלימוד המסורתיות של היהדות ולמרות הקושי הברור שבמעבר מלימוד באווירה הסמכותנית של הישיבה ללימוד במסגרות המוסדיות של המדע המודרני . בשנת , 1919 בהשפעת דמותו הייחודית של איינשטיין , ניסה הסוציולוג האמריקני תורסטיין ובלן לקשר בין המעמד השולי של היהודים בחברה הלא היהודית לבין עצמאות המחשבה שלהם ומקוריותם בתחומי המדע . מה שהביא להישגים הבולטים שלהם , טען ובלן , הוא "הספקנות היצירתית" שפיתחו בתנאים האלה . זיגמונד פרויד טען , לאחר מכן , שעובדת היותו יהודי שחררה אותו מ"עריצות הרוב" ואפשרה לו מחשבה חופשית ופורייה יותר . גם לתזה זו יש תומכים רבים , אף שרק מעטים מבין המדענים היהודיים הבולטים במאה ה20– היו מסווגים את עצמם "זרים" או "שוליים" בקהילה המדעית שאליה השתייכו , ואף שבדרך כלל הצלחה מדעית איננה פועל יוצא של זרות או שוליות ביחס לקהילה המדעית , אלא דווקא של השתייכות מוחלטת לקהילה זו והסתמכות על הישגיה . מכל מקום , יש להניח שתחום המדע , וכמוהו תחומים מסוימים באמנות , אפשרו ליהודים ( בדרך כלל , אף כי לא תמיד ) שותפות עם עמיתים לא יהודיים על בסיס של מצוינות בלבד ועיסוק בקטגוריות אוניברסליות שלא השאירו מקום להדרה של קבוצות או יחידים על בסיס דתי או אתני . ייתכן גם שהצורך לבלוט ולהצטיין היה חזק יותר בין יהודים מאשר בין לא יהודים , שהרי רק בהיותם בולטים ומצטיינים במיוחד נפתחו לפניהם דלתות שהיו בדרך כלל סגורות לבני קהילתם . רק יהודים שהצטיינותם המדעית לא היתה מוטלת בספק יכלו , למשל , להתגבר על הנטייה הברורה של הפקולטות הרלוונטיות באוניברסיטאות בגרמניה שלא לתת משרות בכירות ליהודים . הצירוף של פתיחות – שאפשרה ליהודים ללמוד במיטב האוניברסיטאות – ושל סגירות – שמנעה מהם לא אחת קידום אקדמי – דחף רבים מן היהודים לתחומי מדע חדשים , כגון הכימיה האורגנית במחצית השנייה של המאה ה19– והכימיה הפיזיקלית בסוף המאה , תחומים שבהם התחוללו השינויים המדעיים העיקריים ובהם נדרשו יצירתיות ופתיחות מיוחדות במינן . הפתיחות שאפשרה להם להגיע בקלות יחסית למשרות הנמוכות של ההייררכיה האקדמית , והסגירות שגרמה שהם המשיכו לשמש במשרות האלה זמן רב בלי לעלות בדרגה , נתנו להם אפשרות להתמחות בתחומי מדע מוגדרים ולעסוק במחקרים ממוקדים בלי צורך להפגין ידע כולל ורב–תחומי , כפי שנדרש בדרך כלל מן הפרופסור הראשי בתחום . מכל מקום , קשה לחשוב על הישגי המדע מאז סוף המאה ה19– בלי לציין לא רק את איינשטיין , אלא גם את פאול אהרליך ברפואה , פריץ האבר וריכרד וילשטטר בכימיה ואמיל וארבורג , מאקס בורן וג'יימס פרנק בפיזיקה . יהודים בלטו במדע גם במחצית השנייה של המאה ה , 20– בעיקר במרכזי מגוריהם העיקריים , בארצות הברית ובברית המועצות לשעבר , שבה נפתחו באחת , עם חיסולה של רוסיה הצארית , מוסדות ההשכלה הגבוהה לפני היהודים . עולמם עבר אז חילון מהיר ביותר , ורבים מהם נהרו למקצועות המדעיים והטכנולוגיים , שהיו פתח לטיפוס כלכלי וחברתי פאול אהרליך , ביוכימאי ובקטריולוג , חתן פרס נובל לרפואה . מעמדם השולי של היהודים בחברה , טען הסוציולוג תורסטיין ובלן , הוא שהביא ל"ספקנות היצירתית" שלהם ולהישגיהם הבולטים במדע
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|