חילון היחסים בין היהודים לאומות העולם – מבוא

עמוד:12

ואמונה עיוורת הכרוכה בנכונות להקריב כל קורבן למען מטרה הנחשבת עילאית ונשגבת . במסגרת זו , גם בניגוד לכל היגיון צבאי ואסטרטגי , התנהל מסע ההשמדה של יהודי אירופה . היסטוריונים חלוקים בשאלה אם אמנם תכנן היטלר מלכתחילה את השמדת יהודי אירופה . אמנם , האנטישמיות הנחרצת של ההנהגה הנאצית אינה מוטלת בספק , אך קשה לדעת מתי נתגבש 'הפתרון הסופי' עצמו . כנגד אלה הטוענים שהדברים תוכננו מראש מתייצבים אלה הסבורים שרק עם התקדמות כוחות הוורמאכט מזרחה , תוך יישום מדיניות הגירושים והכליאה בגטאות , ומשהחלו גם להתבצע בשטח עצמו מעשי רצח המוני ביוזמות מקומיות ופרטיות , כביכול , רק אז הלך והסתבר מתווה ההשמדה הטוטלית , במהלך חודשי הסתיו והחורף של שנת . 1941 בתקופת השואה – גיל יוים קשים בצד עזרה ליהודים בין כך ובין כך , אחד הגילויים הקשים של תקופת השואה הוא היקף שיתוף הפעולה עם הנאצים הן מצד גרמנים מן השורה והן מצד בני עמים אחרים באירופה . בכל מקום היו שחלקו עם הנאצים השקפת עולם כוללת ואנטישמיות גזענית . היו שנתנו עתה דרור לעוינותם המסורתית כלפי היהודים , עוינות שלא עברה מן העולם גם במסגרות המודרניות ביותר , והיו שעשו לביתם וניצלו את הרגע לזכות ברכוש מוחרם , במשרות שמתפנות וכיוצא באלה . אך היו גם מי שלא השלימו עם מעשה ההשמדה . אנשים בודדים שהחביאו , הבריחו , ועזרו ליהודים בכל דרך אפשרית – חסידי אומות העולם – היו בכל מקום ומקום . קולקטיבית , מעניינים במיוחד המקרים של הולנד , דנמרק ובולגריה . המקרה ההולנדי נחשב עד לא מזמן לדוגמה של קהילה הגונה שתמכה ככל שיכלה ביהודים גם תחת כיבוש ממושך ואכזרי . אלא שבשנים האחרונות נחשף היקף שיתוף הפעולה עם הנאצים גם בארץ זו , הן מצד הרשויות והן מצד אנשים פרטיים לא מעטים . כל מה שניתן לומר היום לגבי מקרה זה הוא , שבהולנד , בהשוואה למקומות אחרים , היו אולי יותר מקרים של הושטת עזרה ליהודים בצרה . לא הרבה יותר מזה , אך בתנאים של אותם הימים – גם זה לא מעט . פעולה משולבת מרשימה הרבה יותר התרחשה בדנמרק . תנאי הכיבוש שם היו כפי הנראה מעיקים קצת פחות מן המקובל תחת המגף הדורסני של הנאצים , ומכל מקום הצליחה , ברגע האחרון , המחתרת המקומית להבריח לשוודיה הניטרלית , דרך הים , את מרבית יהודי המדינה ולהצילם . הדוגמה של בולגריה , מבעלות בריתה של גרמניה שהצליחה לשמור על מידה מסוימת של עצמאות למולה , מדגימה אפשרות של הגנה קולקטיבית על יהודי המקום , ועליהם בלבד , על ידי פעולות השעיה של השלטונות מלמעלה , הנתמכות על ידי התנגדות נמרצת של חלקים בעלי יוקרה והשפעה באוכלוסייה הכללית מלמטה . שיקולים לפעולה נגד ה " אקציות " שתיכננו אייכמן ואנשיו נכרכו אמנם בדרך כלל באינטרסים פוליטיים וכלכליים , אך לעתים יושמו שם , כנראה , גם שיקולים של מוסר וסולידריות אנושית . עמדת החברה הלא יהודית , שלא חיה תחת שלטון הנאצים ובני בריתם במהלך ביצוע 'הפתרון הסופי , ' מעוררת אף היא שאלות קשות . כבר מלכתחילה הוגבלו כמעט בכל מקום אפשרויות כניסתם של יהודים . בארץ–ישראל המשיכו הבריטים ליישם את מדיניות הספר הלבן , שהגבילה במידה קיצונית את אפשרויות ההגירה . בארצות הברית , ארץ הגירה מובהקת ומשאת נפשם של יהודים רבים כבר מאז הרבע האחרון של המאה ה , 19– התחזקו , בתקופה שבין שתי מלחמות העולם , מגמות ההתבדלות והחמירו הקשיים הכלכליים . אווירה אנטישמית בחוגים השונים הכבידה על כל ניסיון לשנות את חוקי ההגירה הנוקשים באותו זמן , כך שלמעשה היו גם שעריה של אמריקה סגורים בפני יהודים . הבעיה החריפה לאחר ה"אנשלוס , " סיפוח אוסטריה לגרמניה , ועם הגברת הלחץ ליציאה של יהודים מגבולות הרייך השלישי . סיפורה של האונייה סיינט–לואיס , שהגרמנים העלו עליה במאי 1939 קרוב לאלף יהודים בטענה שמובטחת להם כניסה לקובה , נעשה לסמל . לאחר שממשלת קובה סירבה לאפשר לנוסעים לרדת לחוף , הפליגה האונייה ממקום למקום בניסיון להימנע מחזרה לנמל המבורג . לבסוף , רק במאמץ משותף של הארגונים היהודיים ותוך תשלום סכומים כסף ניכרים נתקבלו הפליטים בבלגיה , הולנד , צרפת ואנגליה . באותם הימים אפשרו האנגלים גם למספר מוגבל של ילדים ו"יוצאי" מחנות ריכוז להיקלט בארצם , אך בה בעת הוחרף הפיקוח על מעבר יהודים לשווייץ , ובכל מקום הלך מצבם של מחפשי המקלט ונעשה חמור יותר ויותר . במהלך המלחמה עצמה , משלא התירו עוד הגרמנים יציאת יהודים מגבולות הרייך , נוצר נתק נוסף בין יהודים ללא יהודים . בעלות הברית השקיעו אז את מלוא מאמציהן במלחמה והתייחסו למבצע השמדת היהודים בידי הנאצים בחוסר אמון או באדישות . יש המניחים כי על השיקולים האסטרטגיים הלגיטימיים נוספה גם מידה לא מבוטלת של אנטישמיות בדרגים הגבוהים של הביורוקרטיה , כמו , למשל , בבריטניה , והיא שהביאה לחוסר מעש בתחום זה . שאלת האפשרות להפציץ את אושוויץ ואת הדרכים המובילות אליה מן האוויר היא עדיין נושא למחלוקת בין היסטוריונים . מכל מקום , העובדה שלא נעשה דבר בהקשר זה חיזקה את תחושת הבדידות של היהודים אחרי המלחמה . ההבטחה האופטימית של עידן האמנסיפציה , חשו רבים מהם אז , נסתיימה בקטסטרופה , ומי שלא הצטרף לרוצחיהם לא עשה די כדי להגן עליהם .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא