חילון היחסים בין היהודים לאומות העולם – מבוא

עמוד:8

שהחקיקה הראשונית , מן ה28– בינואר , 1790 ניתנה ליהודים הספרדים בלבד והורחבה לשאר יהודי צרפת רק בספטמבר . 1791 כעבור זמן , משנרגע הלהט המהפכני בתקופת שלטונו של נפוליון , ומשהסתבר עד כמה חזקים קשרי הקהילה היהודית גם בתנאים של שוויון חוקתי מלא , ביקש המחוקק החדש לאשש את ההנחות שעליהן התבססה האמנסיפציה בעזרת אספתנכבדים יהודית , 'הסנהדרין . ' זו נדרשה לענות על שורת שאלות על עמדתם של היהודים כלפי לא יהודים , למשל בשאלת נישואים מעורבים , נאמנות למדינה ועוד . ההסדר הנפוליוני לא היה בסופו של דבר גורף והחלטי כמו זה שנבע מן העקרונות הרדיקליים של המהפכה , אך גם הוא אפשר את המשך שילובם של היהודים בחברה הצרפתית . למרות הדגשת זכויות הפרט היהודי , אפשר 'הקונסיסטואר , ' גוף שנועד להחליף את הקהילות הקורפורטיביות הישנות , ביטוי קולקטיבי ליהודי המדינה ; וחרף המלל הרשמי , גם בצרפת נלוותה תמיד לאמנסיפציה הדרישה להתבוללות . כאשר יושווה מעמדם של היהודים לזה של לא יהודים במדינה המודרנית , נטען שוב ושוב , ילכו אלה ויקבלו בהדרגה את מנהגי הרוב . במדינה שבה , לפחות להלכה , מופרדת הדת מן המדינה , יוכל תהליך זה להתבצע בהדרגה וללא מעצורים . גם במהלך הרפובליקה השלישית , שייצבה את מעמדם השוויוני של היהודים באורח מלא והיתה למושא נאמנותם המוחלטת של יהודי צרפת , לא נעלמו לחלוטין התקוות האלו . הדגם השלישי הוא הדגם הגרמני . כאן הושגה האמנסיפציה של היהודים לא על בסיס מהפכני , למרות שניסיון לפעול בכיוון זה אכן נעשה בימי אביב העמים , במסגרת האספה הלאומית של מהפכת . 1848 הגישה המקובלת במדינות הגרמניות השונות , עד להקמת הרייך הביסמארקי בשנת , 1871 היתה שהענקת שוויון הזכויות ליהודים לא יכולה לבוא לפני שהוכחה נאמנותם ונבדק כושר השתלבותם בחברה הכללית . עמדה זו פתחה פתח לוויכוח מתמשך בעד ונגד האמנסיפציה , לבחינה ובדיקה בלתי–פוסקת של אורחותיהם של היהודים , ולבירור השאלה אם אמנם הם הולכים ונעשים עם הזמן דומים יותר לאוכלוסייה הכללית . מכאן , שבגרמניה נתפסה האמנסיפציה כפרס על התנהגות טובה . אך חשוב לזכור כי לא רק האמנסיפציה של היהודים נחשבה שם כתמורה לנאמנות בלתימסויגת ולהוכחה של מכלול הכישורים הנדרשים לשם קבלת אזרחות מלאה . גם האמנסיפציה הבורגנית ככלל , כלומר הליך שיתופם של האזרחים במפעל הפוליטי של המדינה , היתה מכוונת לאזרחים ראויים בלבד . נשים הוצאו מכלל דיון בשוויון הפוליטי מפני שחסרו להן , כך נטען , התכונות ההכרחיות לשותפות אמת בתחום הציבורי . וחשוב מכול , פועלים ובני המעמדות הנמוכים זכו בשוויון זכויות פוליטי מלא רק לאחר שהוכיחו את נאמנותם בשדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה . קודם לכן ניתנה להם אמנם זכות בחירה שוויונית לרייכסטאג הגרמני , אך זה היה מוסד שתוכנן מראש כבמה לנאומים והבעת דעות ולא כזירה פוליטית אמיתית . במסגרת הפרלמנט הפרוסי , הגוף הייצוגי בעל המשמעות הרבה יותר בחיים המדיניים של גרמניה באותם הימים , היתה השתתפותם רחוקה מלהיות שוויונית , ורפורמה התחוללה שם לבסוף רק עם הקמת הרפובליקה הוויימארית בסוף שנת . 1918 זכויותיהם הפוליטיות של היהודים , לעומת זאת , הושוו לאלה של שאר האזרחים במדינות הגרמניות , כולל פרוסיה , כבר בסוף שנות ה60– של המאה ה . 19– הדגם הרביעי הוא הדגם האופייני לאימפריה הרוסית . שם רק המהפכה הבולשביקית הביאה לביטול ההגבלות והאיסורים על הנתינים היהודים . למן ימיה של יקטרינה הגדולה ועד לנפילת האימפריה ב , 1917– אופייני היה למדיניות הרוסית כלפי היהודים הזיג–זג שבין ניסיונות לשיפור מעמדם ולבין החמרת האפליה נגדם . קו ברור של הטמעה בכוח אפשר לראות בצווים שהטילו גיוס חובה על יהודים ובניסיונות להעביר אותם על דתם במסגרת השירות הצבאי הממושך שנכפה עליהם . גם בתחום החינוך הוצאו מדי פעם תקנות שדרשו הקניית חינוך רוסי לילדים יהודים . לעומת זאת ניתנו ליהודים מדי פעם הקלות חוקיות מסוימות , בעיקר בשאלת הרשות להתיישב מחוץ ל " תחום המושב . " הסיבות להקלות אלה לא היו רק כלכליותאינטרסנטיות אלא גם עקרוניות . המאמץ למזג את היהודים בסביבה נחשב לעניין ראוי . אך בסך הכול , המאמץ הזה נעשה תמיד , בהתאם לאופיו האוטוריטרי של המשטר , בעזרת תקנות , גירושים , הגבלות וכיוצא באלה . גם אם בפועל היו יהודים שיכלו להתיישב בערים המרכזיות של רוסיה ולפעול שם כסוחרים או בעלי מלאכה בעלי כישורים מיוחדים , נשארו מרביתם ב " תחום המושב , " סובלים בחלקם הגדול מעוני ומאבטלה – גלויה וסמויה , חיים בעיקר בינם לבין עצמם , דוברים בלשונם ושומרים – אם כי כבר לא תמיד באופן מלא – את מצוות דתם . האנטישמיות שרווחה בשדרות השונות של החברה הרוסית הגיעה לידי ביטוי קיצוני בשורה של עלילות דם ולבסוף בסדרה של פוגרומים , שנתמכו בידי השלטונות וערערו את עצם הקיום היהודי בעיקר בדרומה של רוסיה ובמערבה . קבוצות פוליטיות שתמכו באמנסיפציה גם ברוסיה היו כמובן זרמי מחשבה ליברליים והיו קבוצות פוליטיות שתמכו באמנסיפציה וראו בחיוב אפשרות של מתן שוויון זכויות ליהודים . אך הממשל מעולם לא הצליח להינתק מן המסורת האנטישמית ולא היה מוכן להסתכן בעוינותם של

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא