חילון היחסים בין היהודים לאומות העולם – מבוא

עמוד:7

מיעוט לאומי . אלא שאופציה זו נתבהרה רק לקראת סוף המאה ה , 19– בעיקר במסגרות הרב–לאומיות של האימפריה ההאבסבורגית . במהלך המאה ה19– העדיפו יהודים ולא יהודים כאחד לראות ביהדות דת ולא עם , ' קונפסיה ' ולא לאום . כל זאת , יש לומר , היה חשוב במיוחד , מפני שכבר בשלהי המאה ה18– א * מץ השיח הרואה ביהודים לאום נפרד ולא רק דת על ידי מתנגדי האמנסיפציה והאנטישמים . אלה ראו ביהודים גורם זר ומפריע לא רק ולא במיוחד בגלל דתם השונה אלא – במושגים מודרניים בהחלט – בגלל מוצאם האתני ובגלל אי–השתייכותם ללאום שאת דגלו נשאו ואת שאיפותיו הפוליטיות ביקשו לבטא . הסדר הפוליטי והחברתי החדש הצמיח , אם כן , לא רק אפשרות חדשה לשילוב היהודים ולקבלתם כאזרחים לכל דבר , אלא גם שיח אנטי–יהודי חדש . בעיקר במרכז אירופה ובמזרחה , שם נאלצו התנועות הלאומיות השונות להתמודד עם בעיה לא פשוטה של הגדרה עצמית , נמצאו תמיד כאלה שביקשו לעשות שימוש בייחודם של היהודים – האמיתי והמדומה . אכן , גם עוינות כלפי זרים אחרים שימשה לעתים לאותה מטרה . בגרמניה , למשל , התפתחה שנאה יוקדת לצרפת ולצרפתים , בעיקר מאז כיבושי נפוליון ובעיקר דווקא באגף הליברלי של התנועה הלאומית . מחקרים חדשים מראים שגם בשלבי הגיבוש המוקדמים של הלאומיות הבריטית , שימשה העוינות לצרפת ככלי מגדיר בעל חשיבות מכרעת . אך , נוסף לאויב חיצוני מסוג זה , גם אויב פנימי יכול , כמובן , לתרום לתהליכי גיבושה של זהות לאומית וזה היה האופן שבו השתמשו רבים משוחרי האומה הגרמנית ביהודים . בהקשר זה החליף מעתה הצמד יהדות וגרמניות את הצמד יהדות ונצרות . אפשר לראות בכך תוצאה של תהליך חילון ממושך שעבר גם על האנטישמיות . זמן רב לפני שנ-צרה וה * פצה התיאוריה הגזענית , קיבלה שנאת ישראל המודרנית תבנית חילונית במובהק . תבנית זו לא באה בדרך כלל במקום התבנית האנטישמית הנוצרית הישנה . כוחה של האנטישמיות המודרנית הוא בשילוב של ישן עם חדש . סיסמאות לאומניות – כמו זו של ההיסטוריון הליברלי היינריך פון טרייצ'קה , מתומכיו הנלהבים של ביסמארק , "היהודים הם אסוננו" – או כאלו שביקשו לזהות את היהודים עם כל חוליי החברה המודרנית , כגון "השאלה החברתית היא השאלה היהודית , " לא החליפו את האנטישמיות הדתית–מסורתית אלא נוספו לה . הן פנו לקהל שבקש לאמץ צורות חיים מודרניות , אך לא היה מוכן לשלם את מלוא המחיר הנדרש ; לאלה שלגביהם לא היתה עוד הדת מסגרת מוסרית מחייבת , אך גם עקרונות הנאורות החילונית לא היו מקובלים עליהם במלואם . עוד לפני שיושמו התורות הגזעניות ל"שאלת היהודים" אפשרה הלאומיות – אפילו בלבושה הליברלי – קיומה של אנטישמיות חדשה . גיבושה של תורת–גזע בעלת מאפיינים ביולוגיים לאחר מכן , החל מאמצע המאה ה , 19– ובהשפעת הכתבים של ארנסט רינאן והרוזן דה–גובינו , יושמו מושגים ששימשו במקורם לציון הבדלי שפה ומוצא גם לגיבושה של תורת גזע בעלת מאפיינים ביולוגיים דטרמיניסטיים ונוצרו כלים חדשים , כמו–מדעיים , להרחקתם המוחלטת של היהודים . השיח הלאומי הליברלי , שאיבד בהדרגה את חיוניותו , נתחלף בשיח לאומנישמרני ולעתים אף גזעני . תורת הגזע , המדעית כביכול , סיפקה אמנם הצדקות חדשות לאנטישמיות , אך גם במקרה זה לא החליפו ההצדקות החדשות את הישנות . שכבה נוספת של נימוקים וטענות נתנה אישוש נוסף לשנאה הישנה . מי שלא היה נגוע בשנאה זו קודם לכן לא השתכנע בדרך כלל גם עתה . ליברלים רבים , במערב אירופה , במרכזה ואף במזרחה , המשיכו לתמוך באמנסיפציה למרות לאומיותם הנלהבת – ואפילו בגללה . גם בין התומכים בתורת הגזע , לא הכול פירשו אותה פירוש אנטישמי . מה שאפיין אם כן יותר מכל את החיים היהודים במאה ה19– היה הקיום יחד של מפעל האמנסיפציה , על השלכותיו הפוליטיות , החברתיות והתרבותיות , מצד אחד , והאנטישמיות החדשה , על כל צורותיה וגווניה , מן הצד האחר . אפשר לאבחן חמישה דגמים שעל פיהם גובשו מחדש יחסי יהודים ולא יהודים באותם הימים . הדגם הראשון , האנגלי–אמריקני , היה במובן מסוים העקרוני ביותר . בארצות הברית לא באה האמנסיפציה של היהודים כתוצאה של מאבק נפרד , אלא היתה חלק מן המפעל החוקתי הכולל של שלוש–עשרה המושבות . אלו קבעו ב"הצהרת העצמאות" שלהן עקרונות של שוויון שחלו כמובן מאליו גם על היהודים . ויתור על ייחוד קבוצתי לא היה כלול בדרך כלל בעקרונות אלה , וההשתלבות של היהודים בחברה הלא יהודית נתפסה ככוח חיובי , המבסס את תחושת ההשתייכות של היהודים לארצם בלי להפר את זהותם הקבוצתית . גם באנגליה , ובמרבית הארצות שהוקמו בהשראת מפעל האימפריה שלה מעבר לים , ניתנה האמנסיפציה – אם גם לאחר ויכוח לא פשוט – ליהודים כפרטים וכקבוצה גם יחד . גם כאן לא היה שוויון הזכויות כרוך בוויתור מפורש על ייחוד קבוצתי – דתי , תרבותי או אחר . במסגרת הדגם השני , הצרפתי , המבוסס גם הוא , כמובן , על הנחות היסוד של חקיקה מהפכנית , התייחסו הזכויות החדשות בראש ובראשונה לפרט היהודי . זאת גם היתה הסיבה שפרנסי הקהילות באלזאס נטו שלא לאמץ אותו בתחילה . בניגוד ליהודים יוצאי ספרד , שישבו בעיקר בבורדו , חששו היהודים האשכנזים באלזאס שיצטרכו לוותר על זכויות האוטונומיה הקהילתית שלהם בתהליך האמנסיפציה וזו היתה הסיבה

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא