חילון היחסים בין היהודים לאומות העולם – מבוא

עמוד:6

המקומי , למשל , או יהודים החברים במועדוני קריאה ומשתתפים כקוראים וככותבים בכתבי העת החדשים שצצו אז בכל עיר ועיר . התעניינות פסיבית או אקטיבית בתרבות הסביבה נרשמה גם ברוסיה , אם כי מעבר לפעילותם של בודדים קיבלה זו ביטוי ממשי רק כמאה שנה מאוחר יותר . מכל מקום , יהודים לא פעלו בתחום התרבות הכללית כקולקטיב ולכן אפשר למצוא בקהילות השונות דגמים שונים של התנהגות וכן מחלוקות , גלויות וסמויות , בהקשר זה . עלה צורך במתן תשובות קולקטיביות למרות האופי האינדיווידואלי של תהליכי ההיתרבתות , עלה בכל זאת מדי פעם הצורך במתן תשובות קולקטיביות לנושאים שעמדו על הפרק . היו אלה ה ' משכילים ' היהודים שעשו להם למטרה להפיץ את מסקנותיו של המדע החדש בין היהודים ולספחם לא רק כיחידים אלא גם כקבוצה לשיח של עידן הנאורות . בשלב ראשון הם ביקשו לעשות זאת באמצעות מפעל פרסום מקיף בשפה העברית . צעד מקדים לכל השכלה אמיתית , כך סברו , הוא השימוש בשפה טבעית , ' טהורה ' – עברית במקרה של היהודים , ולא יידיש , כמובן . בתוך זמן קצר יצרה קבוצה קטנה של משכילים , משוגעים לדבר , מדף ספרים יהודי אלטרנטיבי , שיכול היה להחליף את המדף הדתי–מסורתי או לשמש לצדו . בהתאם לרוח הזמן , ובעיקר במרכז אירופה , שם לא היתה גם הנאורות הכללית אנטי–דתית במובהק , נמנעו המשכילים היהודים בדרך כלל ממאבק חזיתי בדת ובמוסדותיה . זו גם הסיבה שהממסד הרבני לא יצא מיד נגדם . רק מאוחר יותר , משלא ניתן היה עוד להסתיר את העובדה שהמשכילים מהווים עילית חילונית המתיימרת להחליף את הממסד הישן , פרצה מעין ' מלחמת תרבות ' ביניהם . אך גם בשלב זה התעקשו מרבית המשכילים , כמו משה מנדלסון שהיה להם לדוגמה ומופת , שאין ביהדות דבר המונע השכלה חילונית ושאין בה דבר המפריע לפעילותם השוטפת של יהודים כשווי זכויות וחובות במדינה , בחברה ובתרבות . קהילת המשכילים הקטנה עשתה את ההתקרבות לתרבות הסביבה הלא יהודית לדגלה הרעיוני ולמרות חולשתה המספרית היתה לה בכל מקום השפעה מרחיקת לכת . אחד הנושאים שעמדו במרכז השקפת עולמם של המשכילים , מתונים ורדיקלים כאחד , היה שאלת תוכנית הלימודים בבתי הספר היהודים . לקראת סוף המאה ה18– רבתה הביקורת על ה ' חדר ' המסורתי ועל בורותם של חניכיו בכל התחומים . סמכותם הבלעדית של הרבנים החלה להתערער אז גם בתחומים אחרים הקשורים למערכת החינוך היהודית . היה זה דוד פרידלנדר , מתלמידיו הקרובים של משה מנדלסון , שהקים בשנת 1781 בברלין ' בית ספר חינם ' לילדים נזקקים , שבו פיתח תוכנית לימודים שכללה לצד לימודי קודש גם מבחר לימודי חול ובעיקר לימוד השפה הגרמנית . בתי ספר כאלה , שלא כולם היו מיועדים לנזקקים דווקא , הוקמו לאחר מכן בערים גדולות נוספות בגרמניה , ומה שנחשב בסוף המאה ה18– כחידוש רדיקלי , נהפך בתוך עשורים מעטים לדבר מובן מאליו . אפילו בתי ספר בעלי נטייה שמרנית במובהק הקדישו חלק מזמנם ומן המאמץ הפדגוגי שלהם להפיכת חניכיהם לאזרחים בני תרבות בעולם ' החיצוני . ' השליטה בשפת חברת הרוב היתה עניין בעל חשיבות מרכזית בתהליך ההתקרבות של היהודים לבני המקום . גם היא הושגה כתוצאה של מאמץ דו–כיווני . המדינה האבסולוטית , שפיקחה מקרוב על כל פעילות ציבורית בתוך גבולותיה , דרשה מן הקהילות לעשות שימוש בשפת המקום בכתב ובעל פה . במדינות גרמניות אחדות , למשל בבאדן , בדרום–מערב גרמניה , נדרשו היהודים לאמץ שמות משפחה ' גרמניים ' ולהשתמש בפומבי אך ורק בשפת המדינה . היה זה פרויקט שהצריך מאמץ ממושך ובלתי–פוסק , שכן יהודים המשיכו במשך כל התקופה ההיא לנדוד ממקום למקום – בעיקר ממזרח אירופה למערבה – ובכל מקום היו תמיד יהודים מהגרים שדיברו יידיש ושמרו על מנהגי ארצות המוצא שלהם . בגרמניה נעשתה התלונה על חלקיות השימוש ובעיקר על ליקויי השימוש בשפה הגרמנית לאחד המוטיבים האנטישמיים הנפוצים ביותר . גם מי שידעו גרמנית על בורייה הואשמו לא אחת בכך שטון הדיבור שלהם זר , ששפתם מלאכותית וכיוצא בזה . מתוך כך מסתבר היבט נוסף של תהליכי ההתקרבות בין היהודים לסביבתם . כל עוד נתקבלה עובדת זרותם המוחלטת , יכלו היהודים לשמר את ייחודם ולחיות במסגרותיהם כדבר שבשגרה . אמנם נוצרים רבים בזו להם ונמנעו ממגע עמם , אך היה להם מקום לגיטימי – אם גם נמוך שבנמוכים – בחברה הנוצרית . מרגע שנשתנו עקרונותיה של חברת הרוב ומאז שבוטלו – ולו רק להלכה – הקורפורציות הנפרדות והוקמו המדינות האבסולוטיות , אלו שנהפכו אחר כך ברוב המקרים למדינות–לאום לכל דבר , נוצרה במסגרותיהן גם " השאלה היהודית . " במדינה בעלת תרבות אחידנית ואוריינטציה לאומית אקסקלוסיבית לא היה מקום לגיטימי ליהודים , ובוודאי שלא היה מקום למוסדותיהם האוטונומיים . הטענה על היותם " מדינה בתוך מדינה " נעשתה תכופה ומשמעותית יותר והדרישה להתבוללות היתה לצדו השני של מטבע האמנסיפציה . למעשה היה החידוש שברעיון האמנסיפציה טמון בעובדה שיהודים יכלו עתה להתקבל כחברים שווי זכויות במדינה המודרנית בלי לוותר על זהותם , שהרי ויתור כזה על זהות , למשל בדרך של המרת הדת , היה פתוח לפניהם תמיד . תיאורטית , אפשר היה עתה להימנע מדרישה לוויתור על זהות נפרדת ועל התבוללות כצד השני של מטבע האמנסיפציה , אילו הוסכם לראות ביהודים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא