|
|
עמוד:13
לא ניסו להפיל את הכנסיה ואף לא לערוך בה רפורמה . קבלת היהודי פשוט תאמה את האינדיוידואליזם המשוחרר שהיה מקובל זמנית אפילו בקרב הכנסיה עצמה . ואשר ליהודי של תקופת הרנסנס , גם הוא לא היה , לעתים , ירא שמים יתר על המידה , ובדומה למקבילו הנוצרי העמיד את דתו רק לעתים רחוקות לבקורת רצינית . בעוד שהרנסנס האיטלקי הירשה ליהודי , זמן מה , למלא תפקיד בחיי הרוח , הרי באירופה הצפונית הרפורמציה הלותרנית לא סילקה אף אחת מהמחיצות שהפרידו בין נוצרי ליהודי ; אדרבה , היא השתדלה לחזקן . ליתר עצמו , שבתחילה האיר פנים ליהודים , שינה את טעמו והשמיץ אותם במרירות כאשר עדיין סירבו , כעבור עשרים שנה , להמיר את דתם ולעבור אל הנצרות המתוקנת . הוא הציע אז לבודד את היהודים בידוד מוחלט , כדי שאמונותיהם לא תוכלנה לטמא את הנוצרים . גם המאה השבע עשרה לא הביאה עמה שינוי של ממש בגישה הכללית אל היהודי הצפון אירופי . הוא עדיין נחשב , פרט ליוצאים מן הכלל מעטים , למבחיל מבחינה גופנית ולבזוי מבחינה מוסרית . החידוש היחידי היה בכך ששליטים שונים ניצלו יהודים מסוימים , עשירים ובעלי יכולת , לעסקאות מסחריות . נכסיהם הנזילים של יהודים אלה , קשריהם , ונכונותם ליטול סיכונים , עשאום מתאימים למשימות מסחריות בקנה מידה גדול . אך לא פעם קרה ש"יהודי החצר , " שאחדים מהם נעשו לבעלי עוצמה ועשירים ביותר , היו קרבן לנפילה מהירה כשם שעליתם היתה מהירה . הם נתקבלו על ידי הנוצרים משום ששירתו את האינטרסים של שליט או אציל , ולא משום שחל שינוי כלשהו במחשבתם של הנוצרים על היהודי . יהודי החצר הכירו אישים פוליטיים חשובים , דיברו מספר לשונות , ובמקרים רבים היו מתבוללים מבחינת נימוסיהם ולבושם . אך בתחום חיי הרוח הנוצריים לא השתתפו אפילו יהודי החצר , יוצאי הדופן . אף על פי שקשרי עסקים בין יהודים ולא יהודים היו דבר של יום יום , לא היו קיימים , למעשה , שום יחסים תרבותיים וחברתיים . אפילו במאה השמונה עשרה עוד הוסיפו סופרים ומחזאים לתאר את היהודים , בספרות ועל הבמה , כמלווי כסף רודפי בצע
|
|