|
|
עמוד:11
הקדמה עברו כשנות יובל מאז הסתופפתי בפעם האחרונה בצל הםינאגוגה הווארשאית . עדיין שמורים בלבי זכרונות הילדות , עת הובאתי בראשונה ע"י אבי ז"ל בשערי הסינאגוגה . התרשמתי עמוקות מגודלו ופארו של הבניין ומכיפתו דמוית הכתר , שבראשה התנוסס מגן דוד . לפני הבניין ניצבו שני שוטרים על סוסים אבירים . אורן של שתי המנורות הגדולות , משני עברי הכניסה לבניין , הוסיף נופך של חגיגיות . בשער הגדר המסויגת , שלפני המדרגות הרחבות , ניצבו שני שמשים בגלימות ומצנפות שחורות , שדאגו שבזה השער יבואו רק מי שקנו זכות לכך — מתפללים קבועים ובעלי כרטיסים . וכמובן , למנוע את כניסתם של "סתם יהודים , " שהתגודדו בהמוניהם ליד הגינות שבחזית הבניין , כל עוד עיניהם של השוטרים הפרשים לא היו צרות בהם . כאשר דרכה רגלי בפעם הראשונה בבניין , סונוורתי מברק הפאר החיצוני . עיני בלשו אחרי כל פרט ופרט , אוזני קלטו כל רחש ולבי התפעם מצלילי הרינה והתפילה . בבחרותי , כתלמיד הסמינר למורי יהדות , מיסודו של הרב הר"ר שמואל אברהם פוזנאנסקי , נהניתי מזכות הכניסה החופשית לסינאגוגה , שניצלתי פעמים רבות . חלפו שנים ובאוזני מהדדים עדיין צלילי התפילה של חזני הדור , המקהלה המופלאה וקולו של המטיף , אשר ביקש להחדיר בפולנית נשגבה , לדור ששכח את היידיש ועברית לא למר , תודעה יהודית : אמונה בצור ישראל ובתורתו , אהבת העם וארץ ישראל , שבה הלך והתגשם החזון הציוני . היד הזדונית , אשר הפכה את וארשה היהודית לעיי חרבות , לא פסחה על הבניין המפואר של הסינאגוגה . ברשעות מופגנת כמעשה שבא לבטא את דיכוי מרד גיטו וארשה , פוצץ — ב 16 במאי , 1943 בית הכנסת הגדול בפקודת הגנראל מאיור של ה ס . ם . יירגן שטרופ , בידי קלגםיו . ברומה לסינאגוגה , נהרסו ויש מהם שנמחקו כליל בידי הנאצים , בהפצצת העיר או כפעולת תגמול על מרד תושבי וארשה הפולנים בגרמנים , מאות מבנים היסטוריים וייצוגיים של בירת פולין . העם הפולני ,
|
|