|
|
עמוד:9
עם הספר עבודתו של הר"ר אלכסנדר גוטרמן על בית הכנסת הגדול לנאורים או הסינאגוגה בווארשה , אינה רק סיפורו של בית תפילה בעל מעמד כמעט רשמי ובניין מפואר , שהיה נקודת מוקד של מרכז רוחני תרבותי בקהילה המגוונת של וארשה מאז שלהי המאה ה 19 ועד השואה . קורות הסינאגוגה מאז הנסיונות הראשונים החוזרים משך המאה ה 19 להקים בווארשה בית כנםת בנוסח רפורמי מערב אירופי , או קרוב לנוסח זה , הן במידה רבה גם סיפורה של שכבה חברתית בקרב היהודים בווארשה שבחלקה כללה יהודים מארצות חוץ שהתיישבו בעיר זו וברובה היתה מורכבת מיהודים פולנים בעלי יוזמה ורכוש , שתפסו מקום נכבד בחייה הכלכליים והתרבותיים של הארץ , וביקשו לעצמם ולמשפחותיהם אורחות חיים חברתיים ודתיים שיאפשרו אינטגרציה ומידה כזו או אחרת של התבוללות בחברה הפולנית . דרכם של משפחות ויחידים אלה לא היתה קלה ורובם פרשו לגמרי מהחברה היהודית ומשפחותיהם התנצרו ונטמעו . רובד זה של אנשים , לא גרף אחריו בשום שלב המוני יהודים בעלי זיקה עמוקה לדת ומסורת , ואילו במאה העשרים , עם תהליכי הצמיחה הדינמית של התנועה הלאומית היהודית על גוניה השונים , נשארו המתבוללים אפיק צר בין הפלגים של התנועה הלאומית מזה והזרם החסידי האורתודוכסי מזה . בתקופה שבין המלחמות התרכזה ליד הסינאגוגה , שבין כתליה נערכו חגיגות וצוינו בה מועדים רשמיים , קהילה של יהודים אמירים ואנשי מקצועות חופשיים , שאמנם לא דקדקו במצוות , אך השתייכו לחברה היהודית וביקשו לקיים קשר עם רת אבותיהם . מעולם לא השתרשה הרפורמה כזרם רעיוני ארגוני מוצק בקרב יהודי פולין ומעולם לא הוכנס עוגב לבית התפילה של הנאורים בווארשה . עם זאת , בתקופה שבין המלחמות עברו לפני התיבה כסינאגוגה המפוארת ברחוב טלומאצקה חזנים בעלי שם , כמו גרשון סירוטה ומשה קוסביצקי , שניגוניהם הרטיטו לבבות מתפללים , ולצדם הנעימה את התפילות מקהלה בניצוחם של המוסיקאים ליאו ליוב ואחריו דור אייזנשטדט . גם הדרשנים והרבנים של הסינאגוגה בתקופה האחרונה , ד"ר שמואל אברהם פוזנאנסקי ופרופ' משה שור , אנשי מרע בעלי מעמד , גילמו באישיותם יהדות מודרנית ולמדנות
|
|