|
|
עמוד:15
שהתפרסמו בהמשך וההבדל ביניהן טמון בעיקר בתוספות . התוספות מוסיפות להבנתנו את מהלך הוויכוח ההיסטוריוגרפי שהתחולל מאז — 1988 ואילו כוונתי כאן היא פשוט להביא בפני הקורא העברי את המאמר המקורי שעזר לחולל את הוויכוח . לאחר המאמר ההיסטוריוגרפי , ממשיך קובץ המאמרים המוגש כאן בשני מאמרים הנוגעים לנושא שבספרי , לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947 , ( באנגלית : קיימברידג' ; 1988 בעברית : עם עובד , ( 1991 לא הקדשתי לו מספיק מחשבה , מקום או חשיבות . הנושא נוגע למחשבה בהנהגה הציונית בעשור שקדם ל 1948 על אודות "טרנספר" או הוצאת הערבים מארץ ישראל או מחלקיה שעתידים היו להפוך למדינה היהודית . למחשבה זו היתה השפעה על מה שהתרחש במלחמת תש"ח — ולו רק בהכשרת המוחות והלבבות בקרב ההנהגה האזרחית והצבאית לאותו טיהור אתני מוגבל שאכן קרה בחודשי המלחמה . אינני טוען , כפי שטוענים חוקרים ערבים ופרו ערבים כמו נור מסאלחה ונורמן פינקלשטיין , ( Palestine Conflict , Verso 1995 , Part I Studies , 1992 ; Finkelstein , imageand Realityof the Israel- Masalha , Expulsionof the Palestinians , Instituteof Palestine ) שההנהגה הציונית גיבשה בעשורים שלפני 1948 אידיאולוגיה אחידה וקונסנזואלית , ואימצה מדיניות של גירוש , שאותו ביצעה במהלך תש"ח באופן שיטתי , ועל פי תוכנית אב מוכנה מראש . אבל אין להכחיש כי ההנהגה אכן נכנסה למלחמה עם תפיסה שהטרנספר רצוי ואולי אף הכרחי לכינונה של מדינה יהודית ולשימורה , והיתה נכונה לראות יציאת ערבים ולעודדה ולעתים אף לצוות על גירושם ( כפי שעשה בךגוריון בלוד וברמלה ביולי . ( 1948 היא רצתה לסיים את המלחמה עם מיעוט ערבי קטן ככל האפשר בתחומי המרינה , למחרת שמחה על יציאתם ועשתה הכל - ובהצלחה רבה - כרי למנוע את חזרתם , mmdserT ) . או הלך המחשבה הזה הוא אשר אפשר את הגשמת הטיהור האתני המוגבל , ללא עוררים רבים וללא התנגדות מהותית מצד פלגים שונים של היישוב . בנושא הזה , למרות מספר קולות שוליים ולא תמיד כנים משורות מפ"ם , היה בהנהגה הציונית קונסנזוס מקיר אל קיר . במאמר "הערות על ההיסטוריוגרפיה הציונית ורעיון הטרנספר בשנים " 1944-1937 הנושא הזה רחוק מלהיות ממוצה . עדיין נחוץ
|
|