|
|
עמוד:11
להתחרות בפילוסופיה , ובנושאים שבהם החוויה נראית עדיפה על הרפלקסיה העיונית . כך אירע שכמה פילוסופים אקזיסטנציונליסטים התחילו לכתוב בעצמם יצירות ספרות אמנותית , כהשלמה דיסציפלינרית לתורותיהם העיוניות ( קירקגור , בובר , סארטר , ( או הכניסו יסוד של ביקורת הספרות , ואף יסוד ספרותי אמנותי מסוגה מיוחדת להם , ( שופנהאור , ניטשה , היידגר , רוזנצווייג , גורדון , קוק . ( מובן , אם כן , שההתכוונות אל הרמה הפילוסופית לא באה אלא לציין שאיפה לחתור אל הרמה הגבוהה של הרפלקסיה האינטלקטואלית - היא רמת החוכמה המעמיקה והמכלילה - מבלי להתעלם מיצירות שביטאו חוכמה זו בכלים שונים מאלה של הפילוסופיה , ונעשו בדרך זו בני שיח שלה , מסייעיה ומשלימיה . לבסוף , בהגדרת המהות ההיסטורית של נושא הספר מונחת הקביעה שההסתכלות בתולדות הפילוסופיה היא פילוסופית כשלעצמה , ובתור שכזאת היא מהווה חלק מן היצירה הפילוסופית המתפתחת , והיא ממלאת תפקיד חיוני בהמשך הגשמתה של המטלה הפילוסופית — הן כסוג מיוחד של חיי רוח , והן כהנחיה אינטגרטיבית ליצירת התרבות בכל תחומיה . משמעותה של קביעה זו היא שתפקידיה של ההסתכלות בתולדות הפילוסופיה הם לשחזר את החשיבה הפילוסופית עצמה , לבחון אותה באורח ביקורתי כתהליך יצירתי ולתת דין וחשבון על תהליך זה מן הפרספקטיבה ההיסטורית של התפתחותו ; כל זאת , תוך נתינת הדעת ראשית להקשרים ולמגיעים ההיסטוריים החיצוניים והפנימיים המיוחדים של התפתחות כל תורה פילוסופית בפני עצמה , ואחר כך להקשרים ולמגיעים ההיסטוריים , החיצוניים והפנימיים , של הרצף ההתפתחותי שנוצר בין התורות השונות . אכן , לפי ההשקפה שביסוד חיבור זה , זוהי המשמעות המלאה של הצגה החשיבה הפילוסופית ברצף היסטורי : הכולנה איננה רק לרצף הכרונולוגי , שאינו אלא עיקרון טכני של ארגון החומר הספרותי הנידון , אלא להקשרים ולזיקות המבניים והמהותיים שהתגלמו בו . מן הנאמר לעיל נובע , שכתיבת היסטוריה שתסתפק בהצגה ניסוחית דוגמטית של עמדות שונות זו ליד זו — או אפילו זו מול זו - ברצף הכרונולוגי של הופעתן ובמסגרת תקופה בתולדותיה של תרבות מסוימת , תחטיא את המהות הפילוסופית של תולדות הפילוסופיה . כתיבה כזאת תספק רק מידע ארכיוני מת שהוא חסר כל ערך מבחינת ההפריה וההמשכה של תהליכי היצירה הפילוסופית . התפקיד יתמלא כהלכה רק על ידי הצגה ביקורתית של כל תורה שהגיעה לרמת ביטוי נאותה , נכנסה למעגל השיח הפילוסופי של חוגה , והשפיעה בזמנה , מתוך הרציפות של תהליך יצירתה ; וזאת כדרך שהציגה את עצמה כיחידה מחשבתית שלמה , מזה , ועל ידי הארתה מן הפרספקטיבה הבוחנת את ההקשרים , האתגרים והמניעים ההיסטוריים הרחבים שלה , מזה . ביסוד כל הנאמר לעיל מונח אפוא שהחשיבה הפילוסופית מתפתחת בצורה מובנית וברציפות . כל תורה פילוסופית חדשה אמנם מפתחת רעיונות שלא התפתחו קודם , או לא התפתחו קודם באותה צורה , אבל עם זאת היא נובעת מקודמותיה ומן המילוא התרבותי שהזין והניע את קודמותיה ; היא מתייחסת תמיד אל המילוא התרבותי של סביבתה שלה , בזמנה שלה , בייחוד דרך דיאלוגים ביקורתיים עם התורות הפילוסופיות
|
|