|
|
עמוד:9
להתמודד עם נושא הזהות אף ביתר שאת מבעבר. בתקופה זו כבר גיבשתי זהות ברורה למדי, לאומיותי הערבית לא היתה מוטלת בספק אל מול הזהות הישראלית שהיתה כבר אז מלאת חורים וניבעו בה סדקים רבים. אבל למרות התודעה הברורה והחדה, המשכתי גם בשנים הראשונות באוניברסיטה לשמור מרחק מהסבך הפוליטי. ניסיתי לשמור על ניטרליות, ולהתרכז בלימודים על פי המסר שהועבר לי בבית, "אמשי אלחיט אלחיט וקול יא רבי אלסותרה." באחד הימים נקלעתי למצב ציורי, שמביע יותר מכל את אשר עברתי באותה עת. היו אלה ימים מתוחים מאוד בקמפוסים, שהגיעו לפעמים עד כדי עימותים פיסיים בין ראשי הסטודנטים הערבים ובין קבוצות סטודנטים ימניים קיצוניים. באחת הפעמים נקלעתי לעימות כזה, כאשר עמדתי ברחבת ה- 600 )קומת הכניסה באוניברסיטת חיפה,( ופתאום התפתחה קטטה רבתי שכללה מכות, ושימוש בשרשראות בין סטודנטים ערבים שאת חלקם היכרתי היטב לבין סטודנטים יהודים. אני עמדתי באמצע, עם תיק ג'יימס בונד )שהיה אופנתי באותם הימים,( משותק לחלוטין, כביכול רודפים אותי בחלום ואני מרגיש כבול רגליים, מתוסכל וחסר אונים עד שאני מתעורר מהחלום. כך חשתי גם באותו אירוע, אבל בעיקר הרגשתי מושפל ומבויש על שלא לקחתי חלק בקטטה לצד חברי הערבים. לאחר אותו מקרה, החלטתי שלא עוד והפכתי לפעיל. אני עדיין זוכר את היום בו הצבעתי לבחירות ועד הסטודנטים הערבים. חשתי רעד בידיים, חשתי שהרבה שנות פחד ודיכוי רובצות על כתפי, והנה אני עושה כביכול מעשה חתרני נגד המדינה. אבל לאחר שיצאתי מהקלפי הרגשתי נקי ומזוכך משאריותיה של אותה תחושה. ' את משרתי במתנס" בכפרי קיבלתי לאחר שנאלצתי לשקר ולדווח בראיון הקבלה שאני לומד בעתודה )חייל-סטודנט,( כי היה לי ברור שלא אקבל את המשרה אם אגלה את האמת, שהשתמטתי משירות בצבא. לימים, מפקח אגף הנוער - עסקן דרוזי מהגליל העליון שכישוריו היחידים מתמצים בנאמנותו למדינה, ועיסוקו היחיד היה להחזיר עריקים לצבא - גילה את תרמיתי וחתר תחתי
|
|