|
|
עמוד:11
רעיון הריבונות המדינית , ושמערכת האילוצים שבמסגרתה פעל הייתה זו של המדיניות הבין לאומית ולא זו של המורשת התרבותית דתית של היהודים , לא התקשה לראות בירושלים וסביבתה שטח אקסטריטוריאלי תמורת הסיכוי להשיג הכרה בין לאומית בריבונות היהודית על שאר חלקי ארץ ישראל . כבר אז זוהתה ירושלים כמכשול מרכזי בדרך אל הקמת המדינה היהודית . אף כי זרע הוויתור על ירושלים כבר נטמן בראשית דרכו המדינית של הרצל , הנה הסתבר לו כי אין די באמירה כללית כאשר מדובר בירושלים . בביקורו בירושלים , בשלהי שנת — 1898 לאחר שלמד את הגיאוגרפיה של העיר בתצפית מהר הזיתים , גיבש הרצל תכנית . מורכבת יותר לעתיד ירושלים . בתכניתו ניסה לתפוס מרובה ' , לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה . ' העיר העתיקה , על פי הרצל , על המקומות הקדושים שבה , תהיה שטח בין לאומי השייך לעמים כולם כמרכז האמונה , האהבה והמדע . בעיר העתיקה יוכלו היהודים לבנות לעצמם היכל תפילה , מעין שחזור של בית המקדש , במרחק מה מהר הבית . הרצל לא העלה את היכל התפילה אל הר הבית , לא בשל בעיה הלכתית כזו או אחרת , סביר כי לא הכיר את הסייגים ההלכתיים . כיפת הסלע , בניין הנראה היטב מהר הזיתים , היא שמנעה מהרצל מלמקם את המקדש היהודי החדש בהר הבית עצמו . מחוץ לחומות ביקש הרצל להקים עיר בסגנון אירופאי מודרני שתהיה בירתו המדינית , התרבותית והמדעית של העם היהודי . לצורך יישומה של תכנית זו , הניח הרצל את היסודות למחקר מודרני אודות אפשרויות הפיתוח של העיר . אך חשוב מזה , הונחה כאן התשתית לרעיון ההפרדה בין מערב העיר לבין מזרחה , רעיון ששוב לא ירד מסדר היום הציוני . כחוט השני עוברות שתי בעיות מרכזיות אלה בתודעה הציונית המודרנית מראשיתה ועד ימינו : האחת — שאלת הזהות היהודית ציונית של העיר ויושביה , והשנייה — שאלת הריבונות המדינית בירושלים . מעבר לבעיות הללו עמדה כל העת הערכה עקרונית משותפת לרוב הזרמים , המפלגות והאישים בציונות , בדבר ערכה ההיסטורי , התרבותי והמוסרי של ירושלים . עובדה היסטורית מרתקת היא , שממש במקביל להופעתם של ניצני התנועה הציונית באירופה , החל בירושלים תהליך שאחריתו במה שאנו מכנים היום "העיר המערבית , " עיר זו שמקו החומות ומערבה נתנה לציונות , מאוחר יותר , מקום להתגדר בו בירושלים . שהרי דובר
|
|