|
|
עמוד:632
העיר וסייע להתפתחותה . בזה היה המצב גם במאה ה . 19 אחר כך המשיכו החסרונות הכלכליים של העיר להתקיים , אלא שמולן לא עמר עתה הגורם המפתח של הארץ — התנועה הציונית . ירושלים לא עמדה במרכז האידיאולוגיה שלה , ואנשיה לא כוונו ולא נמשכו אל ירושלים , בירתו ההיסטורית , הדתית והרוחנית של העם היהודי . יתרה מזו . נראה כי חלק ניכר מהם אף נרתע ממנה ומהיישוב היהודי 'הישןי שהתגורר בה . דומה גם , כי ער מלחמת ששת הימים לא היה רגלה של ירושלים רגלה המרכזי של התנועה הציונית ולא הונף ברמה על ידה . רק אחרי מלחמה זו , עם איחורה מחדש של ירושלים , שוב החל עולה מעמדה של ירושלים בעיניהם של נושאי דגלה של התנועה הציונית , והם החלו מניפים ברמה את דגלה של ירושלים כיעד מרכזי ליישוב היהודי בארץ ובתפוצות . נראה שעל כל פנים מבחינה איראולוגית מתחילה ירושלים לחזור לקראת סוף המאה ה 20 למעמדה היוקרתי היהודי במאה ה 9 ו , אם כי , במובן , תוך הבדל משמעותי אחד . בעוד שבמאה ה 9 ו היתה המשיכה היהודית לירושלים משיבה דתית , של בני היישוב הישן , שהקימו כאן את מרכזם הרוחני הדתי , הרי שעתה הופכת המשיכה לירושלים להיות משיכה לאומית לכל שדרות העם היהודי , הרואים בירושלים יותר ויותר את מרכזם ההיסטורי הלאומי .
|
|