|
|
עמוד:631
שתי הטבלות דלקמן — המסכמות את הגידול הכללי באוכלוסייתן של ערי ארץ ישראל במאה ה 19 ובראשית המאה ה 20 ואת הגידול באוכלוסייה היהודית בארץ ישראל באותו פרק זמן — יש בהן יותר מכל כרי להצביע על צמיחתה ועל התפתחותה של ירושלים בתקופה זו , ועל חלקו המכריע של היישוב היהודי בירושלים בתהליכים אלה . בכל התקופה שדנו בה היתה ירושלים העיר הגדלה ביותר , והיישוב היהודי — המרכיב המתרבה ביותר בתוכה . ערב מלחמת העולם הראשונה היתה ירושלים הגדולה בערי ארץ ישראל , ואוכלוסייתה כבר הגיעה ל 70 , 000 נפש . שני שליש ממספר זה ( 45 , 000 ) היו יהודים , וציבור זה היווה למעלה מ 50 % מכלל יהודי ארץ ישראל באותה עת . ( 85 , 000 ) בימי המנדט הבריטי ומאז קמה מדינת ישראל המשיכה הקהילה היהודית בירושלים להוות את רוב אוכלוסיית העיר . עם זאת איבדה ירושלים אח בכורתה הכפולה היא חדלה להיות מרכזו של היישוב היהודי בארץ ישראל , וכן חדלה להיות העיר הגדולה בארץ . יפו ת"א 'עברה' אותה , ואף חיפה התקרבה אליה מאד . אין ספק , כי התפתחויות מאוחרות אלו הן תוצאה של השינוי שחל בתהליך ההתפתחות הכללי של היישוב בארץ ישראל , ובמיוחד בתהליך ההתפתחות של היישוב היהודי בה . לדעתנו , מקורו של שינוי זה בעמדתה של התנועה הציונית כלפי ירושלים — בדרך כלל היא לא העמידה בראש רשימת משימותיה את העליה לירושלים ואת פיתוח העיר . במאה ה 9 ו צמחה ירושלים ועלתה בזכות הגורמים שהיו פעילים בה באותה תקופה — הכנסיות הנוצריות , המעצמות האירופיות והיישוב היהודי הקרוי 'הישן . ' משזזה נקודת הכובד בהתפתחות היישוב בארץ לכיוונים אחרים חלו עצירה ונסיגה יחסית בהתפתחות ירושלים . בכל הזמנים היה חסרונה העיקרי של ירושלים העדר יתרונות כלכליים בעיר ובסביבתה . ברם , מול חסרון זה עמד בתקופות שונות המעמר הדתי והתרבותי המיוחד של העיר , והוא שמשך אל . 24 נתוני הטבלה מעובדים לקי גורביץ ומקורות נוספים . ( חיפה , ראה י כרמל , חיפה ; ועל יפו , ראה : קרק , ירושלים ויפו . (
|
|