|
|
עמוד:618
האוכלוסיה המוסלמית אף היא לא גדלה הרבה בתקופת דיוננו — מכ 00 ס 4 , נפש בראשית המאה ה 9 ו לכ 12 , 000 נפש ערב מלחמת העולם הראשונה ; רוב הגידול 'נספג' בעיר העתיקה . שלא כנוצרים לא עמדו מאחורי המוסלמים כל כוחות מבחוץ , והשלטונות העותימאניים והמוסדות הדתיים המוסלמיים לא נקטו כל יוזמה בבנייתה ובפיתוחה של העיר החדשה . לפיכך איחרו בני עדה זו באופן יחסי בבנייה מחוץ לחומות , ומי שהחלו בה היו בעיקר משפחות מכובדות , מתקדמות ועשירות , שהלכו והעשירו עוד יותר במרוצת המאה ה 9 ו . עם ההתפתחויות באימפריה בכלל ובירושלים בפרט החלו משפחות אלו בונות לעצמן ווילות מפוארות . מספר הבתים שבנו מוסלמים בשטח שמחוץ לחומות עד מלחמת העולם הראשונה הגיע לבדי , 500-400 ומכאן , שמניין המוסלמים בעיר החדשה נע אז בין 2 , 000 ל 3 , 000 נפש . כזה גם היה היקפה של האובלוסיה הנוצרית בעיר החדשה . אם נזכור , כי כלל אוכלוסיית העיר החדשה ערב מלחמת העולם הראשונה הגיע לכדי 35 , 000 נפש , יתברר לנו , שהרוב המכריע קרוב ל םם 30 , 0 נפש — היה יהודי . לעומת המוסלמים והנוצרים חל בקהילה היהודית בירושלים במאה ה 19 גידול רכ משמעות — מכ 00 ם 2 , נפש בראשית המאה לכרי 45 , 000 נפש ערב מלחמת העולם הראשונה . בשיאה הגיעה האוכלוסייה היהודית בעיר העתיקה בסוף המאה ה 9 ו ל 8 , 000 ו 9 , 000- ו נפש . ערב מלחמת העולם הראשונה כבר הצטמצמה ל 00 ס , 16 , 000-15 , ולעומת זה כבר התגוררו אז בשטח שמחוץ לחומות קרוב ל ם 30 , 00 יהודים . גידול זה באוכלוסייה משתקף גם בתפקידם העיקרי של מבנים שבנו היהודים בעיר החדשה . היו אלו בראש וראשונה שכונות מגורים . מספר הבתים הפרטיים שבנו להם יהודים עשירים מחוץ לחומות היה קטן ביותר , ומספרם של מוסדות הציבור היהודיים היה אף הוא קטן יחסית . לעומת זה הגיע מספרן של שכונות המגורים לכ . 70 לסיכום . הנוצרים בנו מבני ציבור — בנייני דת , אכסניות לצליינים ומוסדות חינוך , בריאות וסעד ; המוסלמים בנו ווילות מפוארות ובתים פרטיים עשירים ; ולעוכיתם בנו היהודים — בראש וראשונה , ובעיקר —שכונות ובתי מגורים . ב . ההבדלים באופי ובסוג הבנייה בין הנוצרים , המוסלמים והיהודים . הבדלי התיפקוד הללו וההפרש באמצעים הכספיים שעמדו לרשות הבונים בקרב שלוש העדות , גרמו לכך שהאופי והאיכות של מבני כל ערה היו שונים מאד . המבנים הנוצריים היו המפוארים ביותר . הארכיטקטורה שלהם הושפעה מארכיטקטורה מערבית , מסורתית ומודרנית . העיטורים והקישוטים רבים ומגוונים היו , ולעיתים קרובות ניכרת השפעת ארץ המוצא או התרבות של הקבוצה שבנתה את המבנה . למבנים המוסלמיים היה אופי של בנייה מזרחית עשירה . בבניין שילבו אלמנטים אוריינטאליים — דלתות , חלונות , תקרות , רצפות , פרוזדורים מרפסות וכדומה — וכך גם בחצר ; מזרקות , בוסתנים וביוצא באלה . לעומת כל אלה היתה הבנייה היהודית דלה ושימושית בעיקרה — למגורים בצפיפות ובדוחק . בתיאור מעניין משנת תר"ס ( 1900 ) עומר דור ילין על ההבדלים בין בנייני שלוש העדות הדתיות בירושלים : ? כמשפטה שנה שנה שלחה הרשות שבעירנו גם הפעם אחדים מפקידיה לראות את הבתים החרשים אשר נגמר בניינם במשך השנה החולפת , ולערוך ערכם , למען רעת את סכום המכס אשר עליה לקחת מכל בעל בית,- ומתוצאות החקירה הזאת נוכל ללמוד דברים אחדים בנוגע ליחס הדתות השונות בבניין ירושלים . מספר בעלי הבתים הנוספים כולם עולה למאה ואחד עשר . מהם ששה וחמשים יהודים , שבעה ועשרים נוצרים , שבעה ועשרים מושלמים , ובית פקידות העיר הבונה גם הוא בתים מקופת הכנסת בני העיר כולם .
|
|