|
|
עמוד:614
יוונים , מיסיונרים פרוטסטאנטים וקונסול של מדינה זרה החלו מעברים שטחי קרקע בשיטות אירופיות מתקדמות : הוחל בגידול תפוחי אדמה ( גידול חדש שהובא ארצה , ( ניטעו נטיעות רבות של עצי זית ועצי תות ונעשו נסיונות לפתח 'מטעים תעשייתיים ( כרמי גפנים וגידולים אחרים . ( בשלב זה גם נבנו הבתים הראשונים מחוץ לחומות — בית הקונסול פין בטלביה , הבית ב'כרם אברהם , ' בניין בית הספר של הבישוף גובאט בהר ציון , ועוד . את ניצני הבנייה בירושלים שמחוץ לחומות ביתן להסביר בהתפתחות הכללית שחלה בעיר לאחר ששב אליה השלטון העותימאני ב , 1840 ועם ראשית ביצוע הרפורמות העוח'מאניות התנטיימאת — שהצו המלכותי הראשון שלהן — החטי א שריף — יצא ב 839 ו . רפורמות אלו הביאו שיפור ניכר במעמדן של ערות המיעוטים ( הנוצרים והיהודים ) בעיר . מנהיגיהן של הערות האלה — ה'חכם באשי' היהודי , הכישוף הפרוטסטנטי , הפטריארך היווני , הפטריארך הקתולי , ועוד — זכו להכרה רשמית מצד השלטונות . שורה של קונסוליות הוקמו בעיר , וחוקת הקאפיטולציות חורשה . בל אלה אפשרו לפטריארכיה היוונית — שנזיריה היו נתינים עותימאנים — לקונסול הבריטי ולבישוף הפרוטסטנטי — שעתה כבר היה להם מעמד מיוחד בעיר — לעשות את הפעולות הראשונות שציינו בשטח שמחוץ לחומות . ב . מפעלי הבנייה הגדולים הראשונים . ( 1867-1856 ) מלחמת קרים והסכם השלום שבעקבותיה האיצו את הרפורמות בתחוקה העות'מאנית , וכך בא לעולם הצו המלכותי השני — ב — 1856 החטי הומאיון . רפורמות אלו אפשרו את ראשיתו של השלב השני בהתפתחות השטח שמחוץ לחומות . מצבן של ערות המיעוטים נעשה נוח יותר , ומעתה יכלו נתינים עות'מאנים בקרבן לרכוש קרקעות ונכסי דלא ניידי באין מפריע ( נתינים זרים נאלצו גם להבא לרשום את רכישותיהם באורח פיקטיווי על שם נתינים עותימאנים , ורק במקרים מיוחדים זכו לפירמאנים שאפשרו להם לרכוש קרקע בעצמם . ( פיתוח התובלה הימית לארץ , עם הכנסתן לשירות של אניות קיטור , הגביר במידה משמעותית את מספר ? העולים , הצליינים והתיירים לעיר הקדושה . העיר נזקקה לגידול . בשטח שמחוץ לחומות הוחל בשלושה מפעלי בנייה גדולים -.משכנות שאננים היהודית , בית היתומים הסורי ' ) שנלר ( ' הפרוטסטנטי גרמני ומיתחס הבנייה הגדול , מגרש הרוסים / מלבדם נבנו גם מספר מבנים יחידים . ג . סיום תקופת ה'חלוציות' בבנייה . ( 1881-1868 ) שני אירועים בסוף שנות ה 60 השפיעו מאד על המשך התפתחותה של ירושלים החדשה . הראשון היה החוק העותימאני של , 1867 שאפשר גם לנתינים לא עותימאנים לרכוש נבסי רלא ניירי באימפריה העותימאנית . חוק זה הקל מאד על בני עדות המיעוטים — במיוחד הנוצרים המערביים והיהודים ( שרבים מביניהם היו נתינים זרים ) — לרכוש קרקעות בירושלים ולהתחיל בבנייה נרחבת בשטח שמחוץ לחומות . האירוע השנ היה סלילת דרך הכרברות יפו-ירושלים , שראשיתה ב 867 ו , וסיומה ב 869 ו , עם חנוכת תעלת סואץ , כאשר פקד את העיר הקדושה גל של אורחים רמי מעלה . בשלב זה הצטרפו לשכונה היהודית הראשונה — שכבר קמה בעיר לפני כן ( משכנות שאננים ) —עור 8 שכונות יהודיות . החשובות והנודעות מביניהן הלוא הן נחלת שבעה , מאה שערים , אבן ישראל , משכנות ישראל . כך גם גדל בהתמדה מספר היהודים שהתיישבו מחוץ לחומות . בשלב זה קמה גם שכונת הטמפלרים הגרמנים מחוץ לחומות , וכן נבנו בעיר החדשה שורה של מבני דת , חינוך וסעד נוצריים — יטליתא קומי / בית החולים למצורעים , בית החולים לילדים של ר"ר סנדרצקי , כנסיית סט . פאול הפרוטסטנטית , כנסיית יפאטר נוסטר' הקתולית הצרפתית על הר הזיתים , ועוד . כמו כן נבנו גם בתים פרטיים מעטים ברחבי העיר . אך בשלב זה חשובה מכל העובדה , שבמחצית הראשונה של שנות ה 70 שוב לא נעלו את שערי
|
|