|
|
עמוד:491
הבאים מארצות אחרות לגור בטורקיא , כי יוכלו לקנות שמה בתים ושדות אחוזה ככל אזרחי הארץ , אך בתנאי שגם המה ישאו בעול מסים בהתושבים . ושאר הממשלות האדירות עוד לא קיימו הדבר הזה וחפצים כי ממשלת הטורקיא תמלא אחר איזה תנאים שהציעו לפניה . 106 ' גם ב'החבצלת' משנת תרל"א ( 1870 ) נמסר , כי ב 867 ו יצאה פקודה מטעם הסולטאן 'לתת שטרי מקנהו על בית שדה וכרם גם לאיש נכרי מארץ אחרת וזבות אזרחי הארץ ניתן גם לאנשי אירופה בלי הבדל . 107 ' שריון מציין אף הוא לתקופה זו , בי באשר לרכישת הקרקעות , בזה לא חל חוק הקפיטולאציות . גם הנתינים הזרים היו כפופים לחוק העות-מאני , אך היו זכאים לקנות בתים וקרקעות בתחומי הערים כרצונם . שריון מתאונן , כי היהודים לא ניצלו זאת , וכמעט שלא קנו אז קרקע , אף על פי שהמחיר היה זול מאד . לעומת זאת ניצלו את המצב היטב ראשי העדות הנוצריות והכנסיות ( היוונית , הארמנית , הרוסית והלטינית , ( וקנו שטחי קרקע גדולים בירושלים העתיקה ובסביבותיה הקרובות , בעיקר מחוץ לשער יפו , על ידו , בהמשך דרך יפו וברחובות הסמוכים . תחילה עמדו קרקעות אלו ריקים , אך אחר כך ניבנו עליהם מבנים רבים . להתפתחותה של ירושלים החדשה היתה לחוק 1867 חשיבות מכרעת . מאז שנות ה 50 החלה העיר מתפתחת מחוץ לחומות , אלא שלשם רכישת קרקע נאלצו הנתינים הזרים , יהודים ונוצרים , להשתמש בפיקציות משפטיות שבאמצעותן רשמו את הקרקעות שרכשו על שם נתינים תורכיים . כפי שכבר ציינו , כך היה במקרה של נחלת שבעה , ונראה שזה היה הנוהג שרווח ברחבי האימפריה , כפי שמעיד מכתבו של שר החוץ הבריטי , לורד סטנלי , לשגריר בריטניה בקושטא , סר הנרי אליוט , מ 30 . 9 . 1867 י . החוק החדש שחרר את הנתינים הזרים מהצורך ברישום פיקטיווי זה , ואיפשר להם רכישה חופשית של קרקעות . לדבר זה נודעה חשיבות רבה ביותר לגבי הקהילה היהודית בירושלים , שנמצאה אז בקצב גידול מהיר , ואשר רוב חבריה שמרו על נתינותם הזרה . בהגשמתו של החוק מ 867 ו כבר מבחינים בעת רכישת הקרקע לשכונת מאה שערים . כאן מצויץ בבירור , כי תוכנן לרשום את הקרקע על שם 5 נתינים זרים , ולבסוף נרשמה על שם נתין זר אחר — בריטי ( ראה עמ' . ( 155 כך כבר היה , כנראה , גם בכל השכונות שניבנו אחר כך . מובן שהחוק לא חל על קרקעות שבבעלות הקדש דתי ( ווקף . ( יצויין , שרוב הקרקעות סווגו מבחינה משפטית ל 3 סוגים : ווקף — קרקע בבעלות הקדש דתי ; מירי — קרקע בבעלות ממשלתית,- מלכ — קרקע בבעלות פרטית . בעיר העתיקה היו בתים וקרקעות רבים בבעלות הווקף המוסלמי , ולכן לא יכלו להיות , או ליהפך , לרכוש פרטי , אלא במקרים יוצאי דופן שבהם נמסרה נחלה אחרת כתחליף "י . רכישת מבנים מוסלמיים בירי יהודים ברובע המוסלמי , בשלהי השלטון העות'מאני ( שהזכרנו כספרנו הראשון , ( התייחסה , כנראה , למבנים שהיו בבעלות פרטית ( מלב . 112 ( . 106 הלבנון , י"ח בתמוז תרכ"ח , שנה חמישית , גיליון , 27 עמי 07 . 424 ו . חביגלת , י"ב בתשרי תרל"א , שנה ראשונה , גיליון , 2 עמ' ? , 6 ודאה גם : הלבנון , י"ח באלול תרל"ג , שנה עשירית . גיליון , 4 עמי . 28 . 108 שריון , עמי . 109 . 115 קצבורג , קרקעות , עמי 55 ו . . 110 בר , ערביי מזרח תיכון 973 ) ו , ( עמי . 111 . 161-157 בן אריה , חלק ראשון , עמי ו . 112 . 42 שם , עמי . 430-424 , 400 , 583
|
|