|
|
עמוד:479
שעברו לגור בשטח שמחוץ לחומות . ניתן להעריך , שעם הכיבוש הבריטי הגיע מספר המשפחות המוסלמיות באיזור זה ל . 250-200 על פי הפירוט שהבאנו לעיל ( שכונת החוסיינים 30 — בתים שיחי ג'ראח ; 25 — ואדי' ג'וז ,-15 — באב א זהרה ; 45 — מסעודייה ( 59 — מתקבל , שהמספר הכולל של בתים מוסלמיים בשכונות הללו הגיע ל , 174 ומספר זה של בתים יכול היה בהחלט להכיל את 250-200 המשפחות המוסלמיות , שכנראה היו בהן בשלהי השלטון העות'מאני . קבוצות בתים נוספות ; ביוון התפשטות אחר של האוכלוסיה המוסלמית מחוץ לחומות היו רחוב הנביאים ושכונת מוסררה . במוסררה ניבנו מספר בתים בירי ערבים עשירים בראשית המאה ה . 20 על משקופי חלק ניכר מהם עדיין מיצוי תאריך בנייתם . גם במעלה רחוב הנביאים ובסביבת מגרש הרוסים ניבנו בתים ערביים , בפי שבבר ציינו בדיוננו ב'דרך יפו" ( ראה עמ' ו . ( 42 מספר בתים של ערבים עשירים גם ניבנו בשכונה האתיופית . כזה , למשל , היה הבית ברח' בני ברית , 12 הידוע כבית נשאשיבי , ועליו מופיע התאריך 1306 להיג'רה ( שהיא שנת ( 1890 וכתובת בערבית . אלא שבבל המקומות הללו כבר היתה הבנייה הערבית מעורבת בזו של העדות האחרות . עור נראה , כי חלק ניכר מהבונים כאן מכר , או השכיר , אחר בך , את הבתים שבנה , לתושבים אחרים , נוצרים או יהודים . קבוצת בתים של עשירים ערבים התפתחה באיזור 'בצלאל . ' מוסד זה אף רכש את הבתים שבתוכם התמקם מערבים שבנו אותם ( ראה עמי . ( 591 גם ברחוב מסילת ישרים — מול לשכת המס ( כיום ) — ניבנו מספר בתים של משפחות ערביות נוצריות' . מבנים ערביים ראשונים ניבנו גם סמוך למושבה הגרמנית — במושבה היוונית , בבקעה , בטלבייה , בקטמון ובסביבתן . היו אלה , בדרך כלל , בתים בודדים , ובמידה רבה — של ערבים נוצרים , ובסך הכל היה מספרם מועט יחסית עד סוף התקופה העותימאנית . סיכום.- לפי המיפקד העות'מאני מ 1905 היה פירוט המשפחות המוסלמיות בשכונות שמחוץ לחומות ( פרט לאלו שבבר ציינו ) כדלקמן : באב אל ח'ליל ( סביבות שער יפו ) ; 26 — בקעה ; 32 — חבש ( שכונת האתיופים ) ,-14— מצרארה ; 10 — כל השאר . 21 — ס"ה 103 — משפחות . אם ניקח בחשבון , כי עד לכיבוש הבריטי גדל אף בשכונות אלו — אף כי בקצב איטי יותר — מספר הבתים של המשפחות המוסלמיות , נוכל להעריך , שמספר המשפחות = הבתים המוסלמיים הגיע כאן לב . 150 מבאן , שמספרן הכולל של המשפחות המוסלמיות שגרו בירושלים שמחוץ לחומות בתום תקופת השלטון העותימאני הגיע ל 400-350 ( בשכונות הצפוניות ; 250-200 — בשאר חלקי העיר . ( 150 — אם ניקח מקדם של 6-5 נפשות למשפחה , נקבל שמספר התושבים המוסלמים שהתגוררו מחוץ לחומות הגיע אז ל 0 ם 2 , 400-2 , 0 נפש , ואם כלל האוכלוסיה המוסלמית בירושלים באותה עת הגיע לכ 12 , 000 נפש , יוצא שרק 20 % -15 % מהם גרו בעיר החדשה . לסיכום תהליך יציאת המוסלמים אל מחוץ לחומות ירושלים נוכל לציין , בי אפיינו אותו מספר דברים ( 1 ; איחור יחסי בזמן , בהשוואה לשתי העדות האחרות — הנוצרית והיהודית ( 2 ,- התרכזות ( בעיקר ) בשטח שמצפון לעיר העתיקה , בקירבת הרובע המוסלמי והר הבית ובדרכים הראשיות שיצאו משער שבם ומשער הורדוס צפונה ו ( 3 בנייה פרטית עשירה , מפוזרת על פי שטח נרחב , תוך התקבצות למספר ריכוזים שכונות ( 4 , העדר מבני ציבור , כגון מוסדות רת ושירות חדשים ( מסגדים , שווקים , חנויות וכדומה > פרט לבית הספר ראשרייה . ( הדבר מצביע על . 21 יהושע , ה , עמ- 77 ו . . 22 צילומי אוויר גרמניים ; 1917 / 1918 מפ 1 ת מנדטוריות ראשונות . . 25 אדר , מפקדי אובלוסיה .
|
|