|
|
עמוד:325
' בתי הקדש' של נדיב פרטי . אך גם בהמשך — לאורך כל שלבי הבנייה מחוץ לחומות — המשיכו לקום שבונות כאלו . היזמה העיקרית לכך באה מצד נדיב , שתרם סכומי כסף לבניית בתים לעניים , כדי שיגורו בהם בתנאים שנקבעו ביהקדשי . בדרך כלל מונו אפוטרופסים לניהול הבתים . התנאים וצורת החיים שנקבעו ליבתי הקדש' אלה היו דומים ביותר . שבונות היכולליםי החלו להיבנות מאוחר יחסית — רק החל בשנות ה . 90 אך משהחל התהליך , הוא נמשך לאורך כל התקופה העוחימאנית , ואף בראשית ימי המנדט . המשותף לשכונות אלו רב מאר , ללא הבדל מתי נבנו . בתחילת המאה ה 20 אף בלטה התופעה של גידול יחסי במספר בתי ההקדש ובתי היכוללים . ' בעלי הון פרטיים נרתמו לעניין , וחלה התרחבות אף בשכונות ה'כוללים' הוותיקות . השכונות היו מתנהלות על פי תקנות היכולליםי . אחידות רבה שררה באורח החיים בהן , כאשר הדת מהווה את המוקד שלהן והבל מתנהל סביבה . הדעה שהיתה שלטת בתוכן היא , שאין לחדש ולשנות . חשוב לשמור על אורח החיים היהודי , בפי שהוא נתגבש ועוצב במזרח אירופה בדורות הקודמים , ללא שינוי וסטייה . מטרה זו תושג על ידי היבדלות והסתגרות מוחלטת בפני כל גורם שאינו מזדהה עם דרך זו לחלוטין . בידי ההנהגה היתה הסמכות לבצע ולפקח על אורח חיים זה , מבלי שלבני הערה תהיה בל אפשרות לערער על סמכות זו . הצפיפות בבתי היבוללים היתה גבוהה ביותר עקב העובדה שהמשפחות היו ברוכות ילדים והמצב הכלכלי — ירוד . מבחינה כלכלית לא היה מצבם של היכוללים' שווה . היו יכולליםי שמצבם הכלכלי היה טוב בשל תמיכה רצופה וגבוהה מחוץ לארץ , ואחרים שמצבם הכלכלי היה גרוע . נתונים שונים מראשית המאה ה 20 מלמדים שרק 4 'כוללים : ' הו"ד , הונגריה , זיבנבירגן ואמריקה — שמנו 3 , 270 נפש — תמכו בחבריהם במידה שיכלו לקיים עצמם בתמיכה זו בלבד . לעומתם היו מספר יבולליםי עניים ביותר . 'כולל' רייסין , למשל , 'חלוקתו' היתה צנומה ופעולותיו מצומצמות . ענייו נעשו דלים יותר ויותר , והוא כמעט ולא בנה בתים . לעיתים פרצו סכסוכים בין ה'כוללים- השונים ובתוכם עצמם , שגרמו למריבות ופיצולים . כמובן שהכל נבע , במידה רבה , מענייני חלוקת כספי ה'חלוקהי והחוסר בהם . " השכונה השנייה שנוסדה מחוץ לחומות — ימחנה ישראלי — היתה שכונה עדתית , שהקימו עולי צפון אפריקה . גם אחריה נבנו מספר שכונות שהיזמה להקמתן היתה עדתית ; הדוגמה הבולטת ביותר היא שכונת הבוכארים . גם התפתחו מצבים , שמספר שכונות אוכלסו תוך חלוקה עדתית בין אשכנזים לספרדים . וגם על פי ארצות מוצא : ימץ משה , אשל אברהם ( קריה נאמנה , ( נחלת שמעון , בתי שמעון הצדיק , משכנות התימנים , כפר השילוח , נחלת צבי ועוד . אפשר אפוא בהחלט לדבר על סוג של שכונה עדתית , גם אם ההגדרה המדויקת היא לעיתים פרובלמטית , שכן החלוקה בשכונות איננה תמיד חד משמעית . השכונה השלישית שקמה מחוץ לחומות — נחלת שבעה — היתה שכונת אגורה חברה . מספר אנשים התאגדו לקבוצה אחת ויזמו במשותף ייסוד שכונה . שבונות כאלה המשיכו להיבנות בכל שלבי התקופה . את מאה שערים ובית ישראל ניתן להגדיר כשכונות 'חברה / אך גם מזכרת משה , אהל משה , זכרון משה , אחווה , יגיע כפיים ועוד שכונות רבות שקמו בכל שלבי היציאה אל מחוץ לחומות , יכולות בהחלט להיחשב כשכונות חברה אגודה . הסוג האחרון הן השבתות של חברות המסחר . היזמה להקמתן ה . יתה של חברת מסחר פרטית , שקנתה מגרשים , בנתה בתים , תיכננה שכונה ומכרה בתים לכל דורש . במידה מסויימת אפשר . 157 פרידמן , יישוב ישן , עמ- ; 276 בהן-רייס , עמ' ; s 7 s בלוי , על חומותיך . עמי לא .
|
|