|
|
עמוד:324
האור מחלון סבכה , שהותקן בצד האחורי של הבית , שפנה כלפי הרחוב שמחוץ לשכונה . המדרגות והכניסה לקומה השנייה בבתים דו קומתיים נמצאו בחצר הפנימית . בקומה העליונה היתה לעיתים מרפסת , שאחר מתפקידיה היה לשמש להקמת סוכה . היום נראה לנו שטח הדירות הללו קטן ביותר , אך בהשוואה לתנאי הדיור הקשים בעיר העתיקה נחשבו המבנים הללו ל'רחבי ידיים' ול'מבריאים ביותר / תושבי העיר העתיקה התנסו במחלות שונות ועל כן ידעו להעריך את הבנייה הימרווחת' ואת האוויר הצח שבשכונות החדשות . בכל שכונה נבנו מראשיתה מבני הציבור העיקריים : בית הכנסת — בית המררש , מקווה — בית מרחץ ותנור אפייה . אם גרו בשכונה בני עדות שונות , הוקם יותר מבית כנסת אחד , ולעיתים אף נבנו תנורים נפרדים — תנור מיוחד לאשכנזים ותנור מיוחד לספרדים — כמו , למשל , בימין משה . הדבר נבע מהבדלי מנהגים בענייני שחיטה , בדיקה וניקור , והואיל ובתנור היו מטמינים את החמץ לשבת ( והחמין מכיל בשר ) נזקקו לתנורים נפרדים . בשכונות הגדולות קמו תלמודי תורה ( וישיבות , ( חנויות מכולת ואיטליזים , ובכמה מהן אף שווקים . התכונה הדומיננטית המשותפת לבתים בכל השכונות ( פרט , אולי , לחלק מהשכונות המודרניות ) היתה שהבתים הדירות פנו תמיד פנימה , אל החצרות . הכניסה לבית היא משטח פנימי . הצד האחורי פונה לרחוב , ועל פי רוב הוא מהווה חלק בקיר רצוף שאין בו אלא חלונות מסורגים . על החצר סוגרת , על פי רוב , גדר אבן . הכל שומר על 'פנימיותי ו'פרטיות של הבית הרירה , ועוד יותר של גוש הבתים , השכונה . נראה , שהסיבה העיקרית למבנה כזה היתה חברתית יותר מאשר ביטחונית . בראש וראשונה יש לראות בכך המשך של מסורת שהיתה נהוגה בעיר העתיקה . המערך של התארגנות , או אפילו הסתגרות , בתוך שבונות , והמבנה של הבית 'המזרחי / שהכל בו מופנה פנימה , הועתקו מהעיר העתיקה לעיר שמחוץ לחומות , ועד היום ניכרים סימניו היטב בשכונות ירושלים . עוד חשוב להדגיש , כי השכונה הירושלמית האופיינית שנבנתה במאה ה 9 ו היתה לא רק מבנה רובעי מוגדר , אלא גם יחידה חברתית אחידה למדי . רבות מהשכונות הללו הוקמו על ירי יוצאי ארץ מסויימת , או על ידי קהילות בחוץ לארץ — בעיקר ממזרח אירופה — בשביל יוצאי קהילתם שעלו לירושלים עיר הקודש , ולעיתים גם נקראו על שם מקום מוצאם או עדתם , של התושבים : בתי וורשא , בתי זיבנבירגן , בתי אונגרים , שכונת הבוכארים וכדומה . כל שכונה חיתה את חייה בנפרד , עד כדי כך שהיו שדימו את השכונות לעיירות שבחוץ לארץ , ואף קראו להן , לעיתים ( ביידית ) 'שטעטלאך . 156 למרות כל זאת , ואף על פי שלכל שכונה היו בעצם תולדות התפתחות , הווי חיים , תקנות , ועד מנהל וכוי משלה , נראה , שגם מבחינה חברתית ניתן למיין את השכונות למספר סוגים עיקריים : א ) שכונות 'בתי הקדש' של נדיבים פרטיים ( ראה עמ' ;( 223-221 ב ) שכונות 'כוללים' ( ראה עמי ;( 262-259 ג ) שכונות 'עדותי ( ראה עמי ;( 248 ד ) שכונות יחברות אגודות' ( ראה עמי ;( 215-209 ה ) שכונות יחברות מסחרי ( ראה עמי -227ו . ( 23 הקריטריונים העיקריים שלפיהם נעשתה החלוקה הם : מהות היוזמה שהביאה להקמת השכונה , הכוח העיקרי שעמר מאחוריה והאופי הראשון שנקבע לה . השכונה הראשונה שנוסדה בירושלים — הלוא היא שכונת משכנות שאננים — היתה שכונת . 154 ראה בעניין זה גם : גולני , סקר אורבני . עמי 55 . 21 ו . ברינקר , לוח ירושלים , תש"א , שנה ראשונה , עמי עב . . 156 שם , שם .
|
|