|
|
עמוד:204
האוכלוסיה , כולל היהודים , להקמת מוסדות מקבילים . נרמה , כי ניתן להסביר חלוציות פרוטסטנטית זו , בהיותם קבוצה קטנה ומורכבת ממיסיונרים ומאנשים אחרים בעלי השכלה וידע מתקדמים יחסית . הם גם היו הנציגים של המעצמות המערביות העולות באותה עת — בריטניה ופרוסיה . ועוד : החדירה הפרוטסטנטית לירושלים החלה רק בשנות ה 50 של המאה ה 9 ו , ולפרוטסטנטים לא היו נקורות אחיזה קודמות בעיר העתיקה . מציאות זו דירבנה אותם לנסות ולבסס את מעמדם בהקמת מפעלים חלוציים בשטחי הבריאות והחינוך בתוך העיר העתיקה ובבנייה מחוץ לחומות . את הגיבוי לכך נתנו הכנסיה הפרוטסטנטית ומעצמות המערב . כמדומה שבגלל מספרם הקטן לא עמד להם כוחם להמשיך בתהליך ההתנחלות שמחוץ לחומות . עד מהרה השיגו אותם גורמים אחרים — במיוחד היהודים — ונראה , כי כבר בסוף שנות ה , & 0 עם הקמת נחלת שבעה , עברה הבכורה בנושא ההתיישבות מחוץ לחומות לירי היהודים . תהליך זה הלך והתבסס מאמצע שנות ה , 70 עם הקמת מאה שערים והשכונות היהודיות האחרות . ב . מהשוואת הבנייה היהודית מחוץ לחומות לזו של הגורמים הנוצריים השונים עולה הבדל יסודי : האחרונים בנו בדרך כלל — בתקופה הנסקרת כאן ( פרט למקרה של הטמפלרים , שהוא מסוף התקופה הנידונה ) — מוסדות חינוך , אכסניות לעולי רגל ומוסדוח ייצוג אחרים . לעומת זאת בנו היהודים בראש וראשונה בתי מגורים . יציאת היהודים אל מחוץ לחומות נבעה בראש וראשונה מן הגידול המהיר במספרם בעיר , תופעה שהיתה תוצאה של התגברות העלייה היהודית לארץ ישראל ושל תנאי המגורים הבלתי נסבלים שנוצרו בעיר העתיקה . הבנייה היהודית נשאה אופי מאורגן של הקמת שכונות מגורים — ולא בנייה של בתים בודדים . אמנם במקרים מועטים אנו פוגשים בבנייה יהודית פרטית , אך אלה הם מקרים יוצאי דופן . לעומת זה נבנו בתקופת דיוננו מחוץ לחומות בתים בודדים רבים יחסית בירי לא יהודים . במפות שונות של ירושלים במחצית השנייה של המאה ה 19 ניתן להבחין בבירור בתופעה זו , אך על בניית בתים אלה מצויים בידינו דיווחים מועטים בלבד במקורות התקופה . ג . אף על פי שהיהודים בנו שכונות מגורים והנוצרים בנו מבנים בודדים , הרי שדווקא שטחי הקרקע שרכשו הנוצרים היו רבים ובדרך כלל גדולים . מטרת רכישות אלו היתה תפיסת עמדות בעיר הקדושה ובסביבתה המתפתחת . בשטחיהם נבנו על פי רוב מבני ייצוג — שנועדו לאיכסון צליינים — והיו גם כאלה שלא נבנו אלא למטרות יוקרה . בתחום רכישת הקרקעות היתה תחרות מתמדת בין הנוצרים והיהודים , ונראה , כי יד הנוצרים היתה על העליונה . במקרים רבים אף רכשו שטחי קרקע גדולים , מבלי שבנו עליהם כל מבנים . לימים נוצלו שטחים אלה לבניית מבנים חשובים , ויש שנמכרו הלאה לגורמים אחרים , ובמיוחד ליהודים . היכולת לרכוש קרקעות קשורה היתה בלא ספק בהון הרב שהיה בידי הגורמים הנוצריים לזרמיהם השונים . לעומת זה נרכשו קרקעות בידי יהודים על פי רוב מחסכונותיהם הפרטיים של קוני הדירות , שנתמכו בדרך כלל מכספי היחלוקה . ' ד . מסקנה נוספת מהשוואת תהליכי הבנ"ה מחוץ לחומות אצל יהודים ונוצרים נוגעת למיקום המבנים . נראה , כי הגורמים העיקריים שקבעו את מיקום המבנים הנוצריים היו הקירבה לעיר העתיקה ולמקומות הקדושים שבתוכה מחד גיסא , והשאיפה להיצמד למקומות קדושים שנמצאו מחוץ לחומות ( בגון אזורי הר הזיתים , גת שמנא , הר ציון ועוד ) מאידך גיסא . לעומת זה נקבע מיקום השכונות היהודית בדרך כלל על פי האפשרות לרכוש שטחי קרקע נוחים מבחינה טופוגרפית לבניית שכונות מגורים . חלקות כאלה נמצאו על פי רוב במערב העיר — על הדרך ליפו — ועל הדרך משער שכם מערבה . מגמות אלו נשארו בעינן וגרמו לכך שמספר הולך וגדל של מבנים נוצריים נבנו בקרבת העיר העתיקה ובמקומות שצוינו לעיל ,
|
|