|
|
עמוד:121
עד לשנות ה 40 של המאה ה 19 פקדו את נמל יפו אוניות מפרש בלבד . החל משנות ה 40 החלו מגיעות אוניות קיטור יחידות , חלקן אוניות מלחמה וחלקן אוניות נוסעים . קווים קבועים של אוניות קיטור ליפו הופעלו כנראה רק בסוף שנות ה , 40 ואולי רק בראשית שנות ה . 50 מכל מקום , ב 1852 כבר פעלו במה קווי אוניות קיטור שבעזרתם ניתן היה להגיע לנמל זה . כזה היה הקו הקבוע של החברה הצרפתית הלאומית דאז , ( Messagerie Nationale ) ממארסיי לקושטא או לאלכסנדריה . לחברה זו היה גם קו בין קושטא לאלכסנדריה , ובו הפליגה אוניה אחת כל 20 יום . הפלגתה גם ארכה 24 יום . ביום ההפלגה שלפני האחרון נהגה האוניה לעגון ביפו . ב 852 ו פתחה חברת הספנות האוסטרית הונגרית ( לויד אוסטרי — לויד טרי ^ סטינו ) קו מטריאסט לביירות . מבירות ליפו עדיין עשו אז את הדרך בספינת מפרש . במחצית הראשונה של שנות ה 50 נוסדה באודסה חברה רוסית שהפעילה ספינות קיטור בים השחור ובים התיבון , וזו פתחה גם קו אוניות ליפו . באוניות חברה זו אפשר היה להגיע מאורסה ליפו תוך 6 ו יום . על נסיעת משפחת הקונסול פין מספרת חגבי פין בזכרונותיה י הנסיעה ארצה ארכה 62 יום . ב 4 בפברואר 846 ו יצאו מלונדון לפאריס ברכבת ובאוניה . משם נסעו בריליז'אנס למרסיי . אחרי המתנה של וו יום יצאו באוניה לאלכסנדריה , ומשם לביירות . כאן שהו בהסגר ( קאראנטינה ) 2 ו יום . משם יצאו ליפו בספינת מפרש מיוחדת של צליינים נוצרים מקומיים , שנסעו לירושלים לכבוד חג הפסחא . ב 7 באפריל הגיעו ליפו . את הדרך מיפו לירושלים עשו על פי רוב ברכיבה על חמורים ופרדים , תוך קשיים וסיכונים לא מעטים , אבל גם לפי הסדרים קבועים ומיוחדים . בתיאורי מסעות ער שנות ה 70 של המאה ה 9 ו מצויים פרטים על הנסיעה וההובלה מיפו לירושלים , באמצעות בהמות רכיבה ובהמות משא . במקורות יהודיים אנו קוראים על 'פקיד העדה , ' שליח חכמי ירושלים , שהיה מגייס חמורים רבים , סוסים ופרדות להסעתם של עולי רגל ותיירים יהודים בין יפו לירושלים : ' עוד בשנת תק"מ הפקידו רבני קושטנדינה את הנוצרי הנא דומיא , שהיה ציר לארבע ממלכות , שישים עינו על היהודים העולים ירושלימה דרך יפו , שלא יאונה להם בל רע ושיוכלו ללכת בטח בדרכם ירושלימה . סודר אז , כי העולים היהודים , שירדו מהאניה בנמל יפו , יעברו לאכסניה ידועה ביפו ויתאכסנו בה ימים אחדים . האכסניה היתה שייכת לבעלים לא יהודים . אכסניה יהודית טרם היתה אז ביפו . באכסניה זו שהו העולים וחיכו , עד שבאה האפשרות להעבירם ירושלימה ... בשנת תק"פ בערך עלה ירושלימה הגביר הספרדי סיניור ישעיהו אג'ימן מקושטה , הבנקאי של חיל היאניצ'רים התורכי ונכבד אצל הממשלה התורכית . הוא קנה חצר ביפו והקדישה להכנסת אורחים , כרי שהעולים לא יצטרכו להתאכסן באכסניה לא יהודית . הנכס הזה נרשם בספרי האחוזה של הממשלה על שם עדת הספרדים בירושלים , וזה היה הרכוש היהודי הציבורי הראשון ביפו' . עשירים רכבו על סוסים , ומטענם — אם לא היה רב — נישא על גבי פרדים ; אך רוב הנוסעים רכבו על חמורים . נשים , ילדים וקשישים הוסעו בתיבות מיוחדות , שנתלו משני צדי הבהמה , או על גבי מרכב מיוחד שעליה . לצורך שיווי משקל הושמו אבנים בתיבות הללו . בעלי אמצעים שלא רצו לרכוב , ובן חולים , הוסעו ב'אפיריוך — מעץ מרכבה בלי גלגלים ; הוא נישא על גבי שני פרדים — אחד מלפנים ושני מאחור — כשהוא תלוי ביניהם . במקרים מיוחדים נישא האפיריון על כתפיהם של 2-8 ו סבלים , שהתחלפו בנשיאתו . להובלת משאות שימש בעיקר , DU 7 . 4 עמי . 29-28 . 5 שם , עמי . 25-22 . 6 ילין , יצחק , אבותינו , עמי סו-סז .
|
|