|
|
עמוד:371
, ( 10-4 ההמשך _שב מ 6-1 נראה משובש , ולא ברור הקשר בין שני חלקי הסיפור והרצף המקורי ביניהם . לדעתי , השיבוש והסרבול בגרסה זו נובעים משלוש תוספות ששובצו לאחר שהסיפור עצמו כבר היה כתוב : התוספת הראשונה , לט , 12-11 היא פרי עטו של עורך מאוחר . אפשר שבעת שנוספה התוספת המאוחרת של סיפור ימי החורבן נתחבה גם הוראת נבוכדנאצר _לנבוזראדן לקחת את ירמיהו , לשמור עליו ולעשות כדבריו . הוראה זו מסיימת את רצף אירועי החורבן , ומודגש בה הפער הגדול בין גורלם של המלך , העיר והעם היושב בה , לבין גורלו האישי של ירמיהו . יוצא אפוא שהסיבה העיקרית למיקומם זה של פסוקים 12-11 הוא הרצף שקדם להם . חיזוק להנחה זו נמצא בעובדה שאין בשני פסוקים אלה מידע חדש , פרט לכך שההוראה לשחרר את ירמיהו מיוחסת לנבוכדנאצר . התוספת השנייה היא הכותרת ב מ , 1 והיא נוספה בידי עורך מאוחר , משיקולי עריכה שאינם קשורים ישירות לפרשה זו . בשבעים לא מופיע הביטוי 'והוא אסור באזקים , ' וחסרה גם ההכללה ) ' כל ) גלות ( ירושלים וץהודה . ' הנוסח המקורי והמשוחזר של מ bi ( לפי נוסח השבעים ) היה אפוא ... ' בקחתו אותו בתוך גלות יהודה המוגלים בבלה . ' פסוק זה דומה במבנהו ובלשונו לכותרות עריכה אחרות המצויות בספר . כותרות אלה נועדו לספק מידע בדבר הזמן והמקום שבו נאמרו הנבואות , אלא שבהמשכה של כותרת זו אין נבואה , ולכן כל ניסיון לייחס חלק מפסוקים 5-2 138 השערה זו מבוססת כאמור על היעדרם מנוסח השבעים , בהיותם המשך רצוף לפסוקים , 10-4 שגם הם נעדרים מנוסח השבעים . 139 השוואה זו היא אחת ממגמותיו הרעיוניות של התיאור , והיא אף מקבלת חיזוק בעריכה המאוחרת . הדגש הוא על כך שנבוכדנאצר , המלך שהחריב , הגלה , שרף , הרג עיוור ואסר , מורה לבכיר שריו לשמור על ירמיהו ולבצע את כל אשר זה יורה לו . המסר מכך ברור . מי שלא שמע לדברי האל ומרד בבלים — נענש ; מי שפעל בהתאם להוראותיו וקרא לכניעה ולקבלת עולה של בבל — ניצל וזוכה ליחס טוב . 140 לדעתי , כל המידע בשני פסוקים אלה שאוב מהתיאור שבסיפור . על סמך מידע זה נבנתה הכותרת לפרשה , ונוצר היחס בין פקודותיו של נבוכדנאצר למעשיו של נבוזראדן י * מול ההוראה 'קחנו ' ... מתחיל הסיפור ב מ 2 בפועל 'ויקח ' ... מול ההוראה 'ועיניך שים עליו ' ... באה _ב מ 4 ההבטחה 'ואשים את עיני עליך * ' ... מול ההוראה 'ואל תעש לו מאומה רע ' ... בא ב מ 4 המבנה של 'אם טוב בעיניך ... ואם רע ' ... * מול ההוראה 'כי אם כאשר ידבר אליך כן עשה עמו ' ... באה ב מ 3-2 הקביעה המתוחכמת הנקשרת לאל אך מבטאת גם היא את הרעיון של 'ה' אלוהיך דיבר ... ויעש כאשר דיבר * ' ... היחידאיות של המילה 'אזיקים' ( מ ( 4 , 1 מחזקת את הקשר שבין הסיפור לכותרת שנוספה לו . 141 ראו : ינזן , , 1973 עמ' ; 67-65 , 53 הולדיי , , 1989 עמ' . 270-269 סביר להניח שבנוסח המסורה יש הרחבה המבוססת על מידע הנמצא בפרשה , כמו למשל : כט 20 , 4 , 1 ( וראו גם : כד ; 5 כח ; 4 כט ( 22 ( ינזן , , 1973 עמ' . ( 53 ההרחבה על האזיקים נראית כשילוב של מידע המצוי בהמשך הסיפור , וראו את פתיחת החלק השני בדברי נבוזראדן ( מ . ( 4 העובדה שאלה היקרויותיה היחידות של מילה זו מסייעת לחיזוק ההנחה שהובעה לעיל . על 'בקחתו אתו' והקשרו לפסוק 2 ראו גם את הערתו של דוהם , , 1901 עמ' . 313
|
|