|
|
עמוד:124
מפעלי המים בירושלים בימי בית ראשון אלון דה גרוט תושבי ירושלים הקדומה בחרו כבר באלף השלישי _לפני הספירה לגור בגבעה הדרומית מזרחית . הסיבה העיקרית לבחירתם היתה ללא ספק מקומו של מעיין הגיחון . מעיין זה הינו המעיין הגדול בסביבה , ושפיעתו מגיעה ל 1 , 500 מ"ק ליממה בממוצע . אך יש לזכור . כי ממוצע זה מושפע מאוד מכמויות המשקעים . כך , למשל , בחודש פברואר , 1983 שהיה חודש גשום , נרשמו 4 . 750 מ"ק ליממה . ואילו בחודש ספטמבר , 1979 שהיה שחון , נרשמו 700 מ"ק ליממה בלבד . המעיין שוכן בנחל הקדרון . כיום , לאחר שערוץ הנחל התמלא בסחף וכשפכי עפר רבים ומפלסו עלה , יש הכרח לרדת אל המעיין במדרגות . אך בעת העתיקה הוא זרם באופן חופשי אל ערוץ הנחל . מקומו של המעיין בתחתית העמק יצר בעיה קשה לתושבי העיר : לא ניתן היה לכלול אותו כתוך התחום המבוצר של העיר , שהרי לא יעלה על הדעת לבנות את חומת העיר בתחתיתו של עמק הנחל הצר . ואכן חומת העיר נבנתה במעלה הגבעה , כמרחק של כ 35 מ' מן המעיין ובגובה של כ 26 מ' מעליו . הבעיה שעמדה בפני מגיני העיר , היתה כפולה : כיצד יוכלו להגיע אל המעיין בשעת מצור , וכיצד יוכלו למנוע מן האויב גישה אל המעיין . זו האחרונה היא בעלת משמעות מיוחדת , שכן גישת האויב אל המעיין עשויה להעניק לו שני יתרונות ברורים היא תפתור לו את בעיית אספקת המים לצבאו , ובכך יימנע ממנו הצורך להביא מים ממרחקים , וחמור מכך - בעת הצורך יוכל האויב למנוע ממגעי העיר גישה אל המעיין או להרעיל את מקור המים , ובכך לפגוע במגינים . בחפירות שערכה קתלין קניון בשנות השישים נחשף בקירבת המעיין מגדל המשולב בחומת העיר שמתקופת הברונזה התיכונה 2 ב 1800 ) לפני הספירה בקירוב . ( לפי שיחזורה של החופרת , מגדל זה היה אחד משני מגדליו של שער ששכן במקום . שער זה הגן על תושבי העיר שירדו לשאוב מים מן המעיין ; אל השער הם יכלו להימלט בהתקרב סכנה . ניתן אפוא לקרוא לשער זה בשם 'שער המים' ולראות בו נסיק של תושבי העיר לפתור חלקית את בעיית מיקומו הנחות של המעיין . אך המעיין נותר בשלב זה מחוץ לעיר . _בנסיון לפתור את בעיית אספקת המים בצורה יסודית יותר הוקמו מספר מפעלי מים שנדון בהם להלן בהרחבה .
|
|