|
|
עמוד:13
אין אנו פטורים מלהציג את הדברים בצורה מסכמת בתמונתם כיום , אף אם התפתחות המחקר בעתיד הקרוב תגלה זוויות חדשות , נדבכים נוספים ותפיסות אחרות . הטענה העיקרית של גרשום שלום , אשר שינתה את פני המחקר בתחום זה הייתה כי ספרות ההיכלות והמרכבה היא עצם מעצמה של הספרות התלמודית מדרשית . בשלל דוגמאות שהביא בספרו , ביקש להוכיח כי מאמרים רבים בספרות חז"ל אינם מתפרשים אלא מתוך השוואתם לרעיונותיה של המיסטיקה הקדומה . עולמם של חז"ל איננו מובן ללא הקביעה , לדעת שלום , שיש בו ממד מיסטי מובהק , המשמש מניע ותשתית לרבים מרעיונותיו . שלום הציע — ואף נהג כך בספרו זה — לראות בספרות חז"ל ובספרות ההיכלות והמרכבה מיקשה אחת , הזקוקה למחקר המבוסס על ידע מפורט בשתיהן . דעתו זו נתבססה על שני כיווני מחקר : האחד הוא הרעיוני והטרמינולוגי , שמתוכו נתבררה לו הקירבה הרבה וההשלמה ההדדית בין שני התחומים , והשני — הבדיקה הכרונולוגית , אשר הוכיחה כי ספרות ההיכלות והמרכבה איננה פרי שלהי תקופת הגאונים , כסברת גרץ , אלא שרשיה נעוצים בתקופת התנאים , והתגבשותה והתפשטותה בתקופת התלמוד , כלומר בין המאה השנייה למאה החמישית לספירה . קביעה כרונולוגית זו — שנתקבלה על דעת המחקר בכללו — חייבה מטבע הדברים לבדוק את הספרות המיסטית על רקע הספרות הלא מיסטית של התקופה . במקום האיסלאם של המאה השמינית תשיעית כדעת גרץ , ראה שלום במיסטיקה של ההיכלות תופעה אחות מבחינה כרונולוגית למשנה ולתלמוד . אותה קביעה כרונולוגית השפיעה גם על אספקט אחר בהבנתה של ספרות זו — ראייתה כבת התקופה של הגנוסיס הנוצרית , וכמשקפת תופעה גנוסטית יהודית , ומכאן הכותרת שנתן שלום לספרו , שאינה אלא הכותרת שהשתמש בה גרץ מאה ועשרים שנה בקירוב קודם לכן . שלום ראה בספרות ההיכלות והמרכבה תופעה גנוסטית יהודית , וראה הקבלה רבת עניין בינה לבין כמה מן האספקטים המאפיינים את הגנוסיס הכללית . בכך , כאמור , חזר אל דעתו של גרץ , שעל האספקט האחר שלה — איחורה של ספרות ההיכלות — חלק בחריפות רבה . ההבדל הוא , שבימיו של גרץ היה הכינוי "גנוסטי" כינוי שדבק בו טעם לגנאי , בעוד שבימיו של שלום נמוג טעם זה , ואף נודעה לו משמעות של תופעה תוססת , מהפכנית ורבת עניין . בנושא זה , הגנוסיס ויחסה לספרות המרכבה , נדון להלן בפרק השלישי .
|
|