|
|
עמוד:10
ועלבון מצויים בחיבוריו בנושא זה , לרבות בפרק המוקדש לכך ב"דברי ימי ישראל" שלו . הוא ראה בספרות המיסטית הקדומה מעין מרד והתנכרות לרציונאליזם הצרוף ( לפי דעתו ) המנחה את ההלכה ואת מרבית ספרות המדרש , ולכן , לרעתו , לא ייתכן שספרות כזו תיכתב בתקופת השיא של יצירת המשנה , התלמוד והמדרשים . לא ייתכן , לדעתו , שרעיונות וביטויים כאלה יופיעו ביהדות ממקורות פנימיים , שכן לפי תפיסתו פנימיותה של היהדות — כולה רציונאליות טהורה . משום כך קבע גרץ את זמנה של ספרות ההיכלות והמרכבה בשלהי תקופת הגאונים , בתקופה שבימי הביניים הכלליים מגדירים אותה כ"תקופת האופל , " תקופת ירידה תרבותית ורוחנית . לפי דעתו נבעה ספרות זו בעברית לא ממקורות פנימיים אלא מהשפעה חיצונית — השפעת האיסלאם — שבאמצעותה הגיעו ליהדות גם רעיונות גנוס טיים קדומים ( על הגנוסיס , תולדותיה ותורתה , נדון להלן בפרק השלישי . ( שם ספרו על נושא זה הוא "יהדות וגנוסיס , " בעוד שהכינוי " גנוסיס" היה , במאה שעברה , כינוי גנאי מובהק . גרץ , אם כן , ניסה לתאר את המיסטיקה היהודית הקדומה כתופעה לא קדומה ולא יהודית , פרי השפעות מזיקות מתחום האיסלאם שחדרו ליהדות בשלהי תקופת הגאונים , בתקופה אפלה בתולדותיה . גישתו של גרץ נתקבלה על דעת חוקרים רבים , אך לא על דעת כולם . קמו לעומתו כמה וכמה חוקרים שעטפו את ספרות ההיכלות והמרכבה בהילה של קדושה וקדמות מופלגת , והיו אף שראו בה שרידים של הגות יהודית מימי הבית השני . משה גאסטר ואחרים תיארו את ספרות ההיכלות והמרכבה בפריחה קדומה של מיסטיקה יהודית , ומאחר שרבים באותה עת ( בניגוד לגרץ ) סברו שגם ספר הזוהר הוא פרי תקופת התנאים , ראו בה מיקשה אחת עם ספרות הקבלה . חוקרים בתקופה זו הביאו לדפוס חיבורים ופרקים מספרות זו , ושיבצו אותם במסגרת "מדרשים קטנים" או "מדרשים מאוחרים , " ספרים שלא נכללו בקובצי המדרשים הגדולים והקלאסיים . שתי האסופות החשובות המכילות את מרביתה של ספרות זו הן "בית המדרש" של אהרן ( אדולף ) ילינק מפראג , שהוציא לאור בשלהי המאה שעברה שישה כרכים של קובצי מדרשים כאלה , ובתוכם החיבורים העיקריים של ספרות ההיכלות והמרכבה . החזיק אחריו שלמה אהרן ורטהיימר , שבשני הכרכים הגדולים של הקובץ "בתי מדרשות" כלל מהדורות מתוקנות של מרבית חיבורי הסוד הקדומים . דעתו של גרץ השפיעה אפוא השפעה גדולה על המחקר , אך לא נעשתה דומיננטית ולא
|
|