|
|
עמוד:12
21׀ פרק ראשון מחבריו לדון בדרכים המתאימות להתמודד עם המצב . אחר כך נוצרו קשרים עם אנשי צידון וג'בל עאמל, והיוזמים שהו בצידון חודשיים ימים לדון במצב . מצידון פנו חברי הקבוצה היוזמת לדמשק ושם יצרו קשר עם אחדים מנכבדי העיר והביעו בפניהם את חששותיהם לגורל סוריה אם תתפורר האימפריה העות'מאנית . מדמשק פנו חברי הקבוצה אל האמיר עבד אלקאדר אלג'זאירי, מנהיג אלג'ירי שנאבק בכיבוש הצרפתי של אלג'יר בשנות השלושים והארבעים של המאה התשע-עשרה וסופו שהוגלה לסוריה בשנת 1847 עם תומכיו . הם שהו אצלו שלושה ימים, דנו עימו בעתידה של הארץ ובדרכים להצילה ושבו לבירות . מבירות החל אחמד אלצלח להתכתב התכתבות מסועפת עם רבים מהמנהיגים של ערי סוריה השונות והזמינם לבוא לעירו להתייעצות . את בנו, מנח, ואת הפעיל אחמד עבאס אלאזהרי שלח לערי צפון סוריה, לחומץ, לחמאה, לחלב וללאטקיה, ואלה נפגשו עם מנהיגי הערים ועם ראשי השבטים העלווים באזור . אחר כך ירדו השניים דרומה לדמשק וממנה המשיכו לחוראן ולהר הדרוזים והזמינו את מנהיגיהם להתייעצות בבירות . במועד שסוכם התאספו כולם בבירות ובכמה ישיבות חשאיות שקיימו דנו בדרכים שצריך לנקוט כדי להגן על הארץ . לאחר עשרים ימי התייעצות החליטו לשוב ולהתכנס בקונגרס חשאי בדמשק ושם להשלים את הדיונים . הקונגרס התכנס לקראת סוף מלחמת האימפריה העות'מאנית עם רוסיה והשתתפו בו כשלושים מנהיגים ונכבדים, ובהם נציגים שיעים מג'בל עאמל ומצידון . המשתתפים גיבשו תוכנית לניתוק סוריה מהאימפריה העות'מאנית והפיכתה למדינה עצמאית, שתשתרע על האזורים הקרויים כיום סוריה, ירדן, לבנון וישראל . לשליט מדינה זו בחרו משתתפי הקונגרס באמיר עבד אלקאדר אלג'זאירי . הם החליטו לבחור בו בגלל ייחוסו הנכבד ( מצאצאי מוחמד ) , וגם משום שראו בו גיבור לאומי ומדינאי בעל שיעור קומה ומשום שכבר התנסה בהקמת מדינה ערבית באלג'יר ונלחם להגן עליה מכיבוש זר . האמיר נהנה אז מאותוריטה רבה בסוריה והיו פונים אליו כדי לקבל את עצתו בעניינים שונים, ובייחוד כדי ליישב משברים . עצם היותו אלג'ירי ולא סורי לא הפריע למשתתפי הקונגרס . יום לאחר שבחרו בו ניגש אחמד אלצלח לארמונו בדמר והודיע לו על ההחלטה . עבד אלקאדר הציב שלושה תנאים : שהקשר הרוחני בין סוריה לח'ליפות העות'מאנית יישאר בעינו ושהח'ליף העות'מאני יישאר הח'ליף של המוסלמים ; לקבל ביעה ( שבועת אמונים ) מכל תושבי סוריה ; ולדעת מהי מהות העצמאות שאליה חותרים אנשי הקונגרס . רוב משתתפי הקונגרס תמכו בדעתו בעניין הח'ליפות וכולם תמכו בעניין הביעה . באשר למהות העצמאות, המשתתפים החליטו לתמוך בה באופן עקרוני, אבל את הדיון בהיקפה דחו לאחר תום מלחמת האימפריה העות'מאנית עם רוסיה, כשיתברר מצבה המדויק של האימפריה . משתתפי הקונגרס הסורי עקבו בעניין אחר קונגרס ברלין שהתכנס לאחר המלחמה . אם יתברר שאחת המעצמות רוצה להשתלט על סוריה, ידרשו עצמאות מלאה, ואם לא תהיה סכנה כזו, ידרשו ממשל עצמי, כמו זה שבמצרים ובכמה מארצות הבלקן . על מנת להכשיר את הקרקע לכך החליטו שעבד אלקאדר יסייר ברחבי סוריה ושמשלחת מטעמם תצא לאירופה כדי להבטיח את תמיכת מדינות אירופה בתנועתם . אולם בשלב זה התגלו תוכניות
|
|