|
|
עמוד:12
[ 12 ] גיליון 9 - 10 | 2023 - 2024 . תשפ"ד - תשפ"ה אֵם הגלויות וילדיה המהגרים עיצוב פסל החירות כסמל הגירה אמריקאי רוני מרגלית המאמר עוקב אחר עיצובו של פסל החירות כסמל בזיכרון התרבותי האמריקאי : ב- 140 השנים שחלפו מאז נחנך הפסל מוזגו שתי נקודות מבט שונות לתפיסה הקושרת את הפסל לנושאי הגירה ולאום — מחד גיסא מבטו של המהגר לאמריקה מהאונייה אל הפסל, ומאידך גיסא מבט על אוניות המהגרים מתוך הפסל, מתוך התפיסה שהלאום האמריקאי ראשיתו בהגירה לארצות הברית . בזמן מלחמת העולם השנייה, אל מול אירופה השוקעת, עלה פסל החירות כסמל לאום ופטריוטיות . אל הנמל לא נכנסו אוניות עם מהגרים, אלא יצאו ממנו אוניות קרב בדרכן לאירופה . פסל החירות עוצב כאתר זיכרון לפרק ההגירה ההיסטורי שעיצב את הלאום האמריקאי ואת תרבותו ורומַם לדרגת מיתוס . נקודת המבט השלישית היא השתנותו של הפסל עצמו : הצעד הראשון להאנשת הפסל היה הצמדת שירהּ של המשוררת היהודייה- אמריקאית אֶמה לזרוס ( Lazarus ) לפסל : השיר ביטא את נקודת מבטו של הפסל ; מבט על ארצות הברית ומבט על מדינות אחרות . הלחן של המלחין היהודי- אמריקאי ארווין ברלין העניק קול למבטו של הפסל והשלים את האנשתו . הפסל, שנתפס בעידן "העולם החדש" בדמות האלה "חירות", הפך להיות מזוהה כדמות אֵם, בעת שאמריקה הפסיקה להיות מזוהה עם "העולם החדש" והפכה ל"סיר היתוך" . במלחמת העולם עלתה, כניגוד לפסל, "עלמת החירות", אזרחית אמריקאית פטריוטית בדמות הפסל . פנומנולוגיה של הזכות להיות אדם שחר פישר המאמר מציע הבנה מחודשת של זכויות האדם באמצעות המסורת הפנומנולוגית מתוך מטרה לבחון דרכים לנסח מחדש את מושג זכויות האדם כך שיתמודד עם המתח בין אוניברסליות לפרטיקולריות על ידי מעבר מניתוח אנליטי-פורמלי לעיסוק בחוויה האנושית הקונקרטית . הטענה העיקרית היא שהתפיסה הליברלית הרווחת של זכויות האדם כעקרונות מופשטים מחמיצה את עוגניה החווייתיים, החברתיים והאתיים . בהסתמך על הגותם של מרטין היידגר, חנה ארנדט, מוריס מרלו-פונטי, עמנואל לוינס וז'אן לוק מריון נטען כי יש לראות בזכויות תופעה בין-סובייקטיבית הנובעת מן ההכרה באחר מתוך אחריות הדדית ולא רק כתביעה אנושית אינדיווידואלית . זכויות האדם מובנות כחלק בלתי נפרד מן הקיום האנושי, שבו האנושיות עצמה היא תנאי מוקדם למימוש זכויות . על כן הזכות "להיות אדם" קודמת לכל זכות אחרת . גישה זו מציעה פתרון עיוני לפער המובנה בין האוניברסליזם המערבי לבין זהויות מקומיות ובכך מספקת בסיס אתי, חווייתי ופוליטי מחודש לדיון בזכויות האדם במאה ה- 21 .
|
|