|
|
עמוד:14
14 אם נוכל להתמסר לקשיי החיים ולדהרת התודעה שלנו, אז נוכל להתאזן ולהישאר רגועים גם תוך כדי כל מה שהחיים יעבירו אותנו . ישנן דרכים רבות לעבוד עם התודעה . אחת הדרכים האפקטיביות ביותר היא בעזרת כלי העזר הנקרא "מדיטציית ישיבה" . מדיטציית ישיבה פותחת אותנו לכל רגע ורגע בחיינו . כל רגע הוא לחלוטין ייחודי ובלתי נודע . נדמה לנו שניתן לתפוש ולצפות מראש את עולמנו הנפשי . אנחנו מאמינים שאם נחשוב מראש על כל המאורעות ונתכונן לקראתם, אז החיים שלנו יהיו יציבים ובטוחים . אבל זוהי פנטזיה . רגע ההווה, המשוחרר מכל מושג או תבנית, הוא ייחודי לגמרי . הוא לחלוטין לא נודע . מעולם לא חווינו את הרגע הזה קודם לכן, והרגע הבא לא ידמה לרגע שבו אנחנו נמצאים כעת . המדיטציה מלמדת אותנו כיצד להתייחס לחיים ישירות, ומאפשרת לנו לחוות את רגע ההווה ממש, משוחררים מכל תבנית מושגית . אם נבחן את הדהרמה – במילים אחרות, את תורת הבודהה, את האמת לגבי מה שיש – נראה שמטרת תרגול המדיטציה היא להסיר את הסבל . אולי זוהי הסיבה לכך שאנשים רבים כל כך נמשכים למדיטציה, משום שבדרך כלל אנשים לא מוצאים את עצמם ישובים בתנוחת מדיטציה אלא אם כן משהו מציק להם . אבל תורת הבודהה לא עוסקת רק בהסרת תסמיני הסבל אלא היא למעשה שואפת להסיר את הסיבה, את שורש הסבל . הבודהה אמר, "אני מלמד דבר אחד בלבד : סבל והפסקת הסבל" . בספר זה אני מעוניינת להדגיש ששורש הסבל נמצא בנפש – בתודעה שלנו . גם שורש השמחה נמצא בנפש, בתודעה שלנו . החכם שנטידווה, ב"בודהיקאריאווטרה", דיבר על נושא הסבל והציע דימוי מפורסם לאופן שבו אנחנו מנסים להקל על סבלנו . הוא אמר שאם האדמה מכאיבה לכפות רגליו של אדם כאשר הוא הולך עליה, הוא אולי ירצה לכסות את כולה בשטיחי עור כדי שלעולם לא ייאלץ לסבול שוב מכאב ההליכה על הקרקע .
|
פראג
|