|
|
עמוד:13
כשיצא מהבית, ליוו אותו מבטיהם החרדים של בני המשפחה . אפילו הקטנות התחילו להרגיש שמשהו לא טוב קרה . יעקב ליפשיץ רץ ברחובות השכונה היהודית . עיניו הכחולות הטובות התרוצצו לכל עבר בחיפוש אחר מוטקה . רק לפני זמן קצר חזר הגבר בעל הזקן הארוך הביתה מעבודת יומו כמנהל מחלקה במפעל לייצור בגדים ובדיוק התיישב לעיין בפנקסי החשבונות של המשפחה, כשאברמק התפרץ פנימה . הוא התלבט איפה להתחיל לחפש, אך לא לאורך זמן . בינתיים בבית משפחת ליפשיץ הושיבה מרים את הילדים ליד השולחן לארוחת הערב וניסתה להרגיע אותם, אף על פי שהיא עצמה לא היתה שקטה . הבעתה של האישה הצעירה וזקופת הקומה, שמטפחת לראשה, היתה תערובת של נחישות ורכות . בזמן האחרון החלו פניה הצעירות והנאות להיחרש בקמטים זעירים . כבר לא היה ניתן להתחמק מהשמועות על מלחמה שעומדת לפרוץ בקרוב ממש, והפחד מילא את לבה . מאז עליית היטלר לשלטון בגרמניה, גם כאן בפולין סבלו היהודים איומים והתנכלויות מצד תושבים ממוצא גרמני ופולנים שונאי ישראל . נהיה מסוכן יותר ויותר ללכת לבד ברחובות והפרנסה היתה בדוחק . לאחרונה התגבר עוד יותר החשש מפני האפשרות שהיטלר וצבאו יגיעו ממש עד לכאן . ברדיו של השכנים שמעו אתמול היא ויעקב על הסכם אי ‑ הלוחמה שנחתם בין גרמניה לברית המועצות . שניהם הבינו היטב את משמעות הדבר ‑ וכי מה תכליתו של הסכם זה, אם לא הכנה למלחמה ? מרים גרה כל חייה בקרב הקהילה היהודית הגדולה בלודז' . היא לא הכירה מקום אחר וידעה שאם הגרמנים יפלשו לכאן, לא יהיה למשפחתה לאן ללכת ומצבם יהיה רע ומר . הגרמנים באים 13
|
|