|
|
עמוד:6
[ 6 [ 6 דניאל שוורץ * * * כשבוע לפני פסח תש"ע הייתי בבלטימור, ולפי הזמנת משפחת באומגרטן ביליתי כמה שעות טובות, של זכרונות ושל עצב, בקרב התיקים והניירות שנותרו בחדר העבודה של מורי ז"ל . ביקשו ממני למיין את הדברים, לברר מה נשאר, מה צריך להחזיר לאחרים וכו', וגם — מה עוד יש לעשות, מה עוד תוכנן וטרם הושלם . היו ערמות רבות, תיקים ומעטפות אין ספור, טיוטות והגהות, תדפיסים ומכתבים, ועוד ועוד — לרבות עדויות לתקוות ותכניות שלא הסתייעו, וחבל על דאבדין . בין השאר מצאתי שם טיוטה בכתב ידו, לקראת ההקדמה של אסופה חדשה של מאמרים שאמורה הייתה להשלים את זו משנת 1977 ( Studies in Qumran Law ) . בטיוטה זו, שכתב כנראה בשנות התשעים, באומגרטן התייחס לעובדה שרוב מחקריו עוסקים בפרטים שונים, והוא הסתייג מן האפשרות ליצור סינתזה . בצטטו את יעקב אבינו, הוא קבע ש"לא עת האסף המקנה" ( בראשית כט 7 ) , והסביר : “publication of the texts is proceeding apace, but basic questions are not yet resolved” . ואכן, נראה לי שצוואתו של הרב פרופ' יוסף אלימלך באומגרטן היא להמשיך לאסוף את המקנה, לשחזר וללבן כל פרט ופרט ולשבץ אותו במקומו, וכך להניח יסודות איתנים לעבודת הבאים אחרינו . וכן : לעשות כן בסגנונו הרגוע . היה בו משהו מן הגישה הישיבתית הידועה שיש לחתור לאמת ואין מתים מקושיות, גם לא מקושיות פתוחות ; משהו מן הרוגע של מרילנד ; משהו מן השובה והנחת, ההשקט והבטחה, שעליהם דיבר ישעיהו . פֵֵּרות עבודתו מונחים לפנינו ומאירים את עינינו, וככל שאנו גם נצליח לקיים משהו מצוואתו, על תכניה וסגנונה, כך יהיה זכרו ברוך וכך תהיה נפשו צרורה בצרור החיים .
|
|