|
|
עמוד:2
[ 2 [ 2 דניאל שוורץ bear witness of him ( concerning ) the judgments of the Law” . ריצ'רדסון היה מודע שהלכה כזאת מפתיעה, בהתחשב בידוע לנו על מקומן ( כלומר : חוסר מקומן ) של נשים והחשדנות כלפיהן בקרב האיסיים לפי פילון, יוספוס ופליניוס ובהתחשב בידוע לנו מספרות חז"ל . אולם הוא דחה את הספקות באמרו שעלינו לקרוא את הטקסט הזה, כמו טקסטים אחרים מקומראן, כפי שהם, ולא לתקן אותם לפי הצפוי על פי מקורות אחרים . בהקשר זה הוא הטעים במיוחד את איחורה של ספרות חז"ל, ושאין לבנות עליה כעדות למושגיהם של יהודים מאתיים שנים לפני החורבן . באומגרטן סבר שדין כזה, מתן רשות לאישה להעיד, ועוד נגד בעלה, ממש אין לו שחר . בתשובתו לברתלמי ולריצ'רדסון הוא פתח באמירה שידון בנושא “without involving the hitherto little explored relationship between the legal traditions of Qumran and rabbinic halakha” , ובכך הסגיר, כפי הנראה, את החשש שמא יחשדו בו — כיהודי ואולי לאור רקעו הישיבתי במיוחד — ששיקולים חיצוניים מן הספרות ההיא הם המנחים אותו . מכל מקום, באומגרטן אכן טוען תחילה על פי שיקולים פנימיים : הוא פותח את דבריו בשיקולים העולים מן ההקשר של הקטע ( העוסק במעשי האיש בגילים שונים, ולא במעשי האישה ) ומן ההיגיון של הדין ( אין טעם לתלות את רשות האישה להעיד נגד בעלה דווקא בגילו של הבעל ) , ואחר כך עובר לשיקולים הנובעים מדברי פילון ויוספוס על האיסיים . רק לאחר מכן הוא נזקק בכל זאת לדברי חז"ל, אבל רק בקצרה ורק בעקיפין : ריצ'רדסון ביקש לאשש את פירושו באמצעות העובדה שאין בתנ"ך איסור על עדותה של אישה, ואילו באומגרטן השיב שרווח מאוד, בכל הזמנים, שמנהגים ומסורות מחייבים אך מובנים מאליהם ואינם רשומים בשום ספר חוקים . רק לצורך זה הוא נזקק לרגע לספרות חז"ל, כדי להצביע על העובדה שהמשנה אינה קובעת בשום מקום שאסור לאישה להעיד אבל ברור שהיא מניחה את קיומו של כלל כזה כדבר ידוע ( ראה ראש השנה א, ח ) . אחרי גיחה קצרה זו לספרות חז"ל ( משפט אחד בלבד ! ) , לצורך הדיון במקרא, באומגרטן נסוג ממנה מיד, כביכול, ובונה את טיעונו על שיקולים השוואתיים מן העולם העתיק : על עדותם של יוספוס ושל פאולוס ועל הנהוג באתונה וברומא . לפי סקירה השוואתית זו דין כזה שהציע ריצ'רדסון לא היה עולה על הדעת בשום מקום, ובאומגרטן מסכם שזה “highly unlikely” שדווקא לעדה נזירית למחצה ( semi - monastic ) הייתה עמדה אחרת . 5 באומגרטן הסיק לאור דברים אלה, ובצירוף שני שיקולים פילולוגיים נוספים, שאין מנוס מתיקון הנוסח, ובמקום לגרוס "ובכן תקֻבל להעיד עליו משפטות התורא" יש לערוך מה שהוא מכנה “slight emendation” אבל בעצם מדובר בשני תיקונים והם אינם זניחים : "ובכן יקֻבל להעיד על פי משפטות התורא" — “And he shall 5 . הוא טוען שפירושו של ריצ'רדסון היה מחייב את השימוש באת לפני "משפטות התורא", והוא גם מפנה ( כמו ברתלמי, לעיל הערה 3 ) למקבילה לשונית מסוימת בברית דמשק ט, 23 — י, 1 : "אל יקובל עוד" — משפט שהוא קורא "אל יקובל עיד [ = עֵד [ " .
|
|