|
|
עמוד:9
מעלה | גיליון 2 | סיון תשפ"א | יוני 2021 | 9 לילה שקדמה לה, ומתגלה לנו שיר רצון : "רָצִיתִי / כְּמוֹ סַכִּין / כְּמוֹ אָסוֹן" . המילים כמו נפר מו ממשמעותן, ומתוך שיר אי-- רצון, גילף המשורר את תמצית הרצון ; לא רק בגלל השמטת המילה "לא", אלא מתוך ההב נה שתחת אי-רצון מסתתר גם - רצון . המחיקה העדינה הזאת מאפשרת לקוראים לעמוד על המשמעות המשתנה של מילים בהתאם להקשרן ולחלל שבו הן נמצאות . הודות למחיקה גם החללים בין המילים נהפכים לנראים יותר ובולטים, ולא ניתן עוד להישאר אדישים למרווחים המושחרים האלו ; הקוראים נעשים מודעים במיוחד לר ווחים הקיימים בין המילים - החדשות . שהרי ניתן היה פשוט להדפיס רק את המילים החדשות עם חללים ריקים ( או אפילו ללא החללים ) כמילים צמודות . בשיר שעסק בפחד מנמרים למשל, נמחקו כל הנ מרים ונשאר רק הפחד והח- ללים השחורים ( עמ' 32 - 33 ) . - זהו ספר יפה במיוחד מבחינה ויזואלית, וגם השורות המוש חרות – שהיו יכולות להידמות - לטקסט ביטחוני מצונזר ( שהוא בדרך כלל בעל אופי נקי, חד ומיושר ) – נדמות כאן כחלק ממעשה העדינות ; אולי בגלל השורות הקצוצות בשירים, אולי בגלל הדף הממוחזר שע ליו מודפס הספר או השקפים - המודבקים, ואולי בגלל שהפ סים המושחרים אינם מיושרים - וחדים, אלא מעט עגלגלים בפינות ולעיתים לא אטומים לגמרי . במרווחים שנוצרו בעקבות המחיקה ניתן לגלות גם תנועה שנוצרה בזמן ובתוכן . לכאורה המשורר בחר למחזר את הקיים במקום לכתוב את החדש, וכך לנהל דיאלוג עם העבר : השיר שקפא בזמן כשיצא לאור הספר הראשון משתנה, והקו ראים יכולים, בעת הקריאה, - לראות תנועה בזמן בין שיר מקורי לשיר מחוק, בין ספר לספר, ובין השירים המחוקים עצמם . הספר כולו עוסק בת נועה המתאפשרת באמצעות - המחיקה ; כך השיר ( המחוק ) הראשון הוא : "מִלִּים / מִבַּעַד / תְּנוּעָתָן", כמו מוטו . גם שם הספר המחוק טומן בחובו תנו עה ; זרימת המים והשתנותם . - ומהי התנועה ? לאן הולכים הנהרות ? חוזרים אל הנהרות . ותנועה מעניינת שניתן למצוא בשירים היא תנועת ההתמ רכזות . המחיקה כמו מלמ- דת אותנו מהו לוּז השיר ומה - הזמן חשף בו . דוגמה מובהקת לכך ניתן למצוא בשיר מהש ער הראשון בספר, ממנו נותרו - המילים : "מוֹתֵךְ / וַאֲנִי" ( עמ' 14 - 15 ) , מילים שכמו מלמדות אותנו על מה השיר המקורי נכתב . חלק מהשירים המחוקים מתרחקים מהשיר המקורי, וק ריאה בהם חושפת מסע בזמן . - זוהי תנועה שונה, תנועה על ציר הזמן . בשער השלישי בספר, "צפופים" ( הקרוי במקור "לא צפופים דיינו" ומוקדש למשוררת והמחזאית אלישבע גרינבאום ז"ל ) , ניתן למצוא שיר שנפתח במילים "אֱלִישֶׁבַע מֵתָה . זָהִיר יוֹצְאִים גַּעְגּוּעַי", ובהמשך מתוארת הלווייתה . מהשיר נותרו רק שתי מי לים : "גַּעְגּוּעַי / צְפוּפִים" ( עמ' - 38 - 39 ) . המחיקה מתארת מה השנים עשו לגעגועים : הגעגוע לא התנדף והתרחב והזמן לא ריפא אותו, נהפוך הוא – הג עגועים הצטופפו עם השנים, - הפכו יציבים, אולי גם מצומ צמים יותר, אבל נוכחים ומוצ- קים . תנועה דומה ניתן לראות - גם בשיר על אביו של המשו רר . משיר שעסק במקורו בגע- גוע לאב ובכך שהאב לא ידע - עד כמה העריך אותו בנו, נותר רק חיבוק : "אָבִי / מְחַבֵּק אוֹתִי / כְּחֵילוֹת סְבִיב עִיר / שׁוֹמֵמָה" ( עמ' 28 - 29 ) . בחלק מהשירים ב מים מים יש תנועת היפוך או השתקפות במים . כך למשל בשער האח רון, שנקרא "אפרסק בשל" - ונהפך ל"אפר" . השיר הראשון בשער נפתח במילים "מִלּוֹ תַי יוֹצְאוֹת לִכְתֹּב יְפִי אַהֲבָתִי / - קְטַנּוֹת וּשְׁרִירִיּוֹת הֵן מַפְלִיגוֹת / כָּאֳנִיּוֹת אֶל מְחוֹזוֹת לֵב עֲלוּ מִים", וממשיך בתיאור הניסיון - לתאר במילים את האהבה, ול תהות על כוחן של המילים ועל - הישארותן בזמן . מול השיר הזה ניצב השיר המחוק : "לִבִּי / חוֹמֵק / אֶל מְקוֹמוֹת כְּבֵדִים, כֵּהִים וּמוּזָרִים" ( עמ' 64 - 65 ) . גם בשיר המופיע בעמ' 68 - 69 ניתן למצוא מעין התעוררות פנימית, צלילים, תזוזה בעק בות מבטהּ : "כְּשֶׁהִיא בִּי מַבִּיטָה - / עַכְבָּר קָטָן נֵעוֹר / בִּמְחִילוֹ תַי וְנָע [ . . ] קִירוֹת הַמִּנְהָרָה / - הוֹפְכִים דַּקִּים / דַּקִּים", ואילו בשיר המחוק : "כְּשֶׁהִיא בִּי מַ בִּיטָה / קִירוֹת הַמִּנְהָרָה / מִכָּל - הָעֲבָרִים" . היינו, קירות מנהרה שהפכה חיצונית, סוגרים ומ תכווצים בעקבות המבט . הזמן - עבר, המבט השתנה, התהפך, ומתנועת התעוררות והתרח בות התנועה משתנה ומתחילה - להתכווץ . בשיר האחרון בספר התנועה מוקצנת אף יותר . משיר מלא תשוקה שנפתח בתיאור של אפרסק בשל בשיא הקיץ וממשיך בתיאורים יפה פיים, קיציים ועסיסיים, נותר - לאחר המחיקה : "בְּחֶדֶר מֻצְלָל / לְהִכָּמֵס / בַּאֲפֵלַת / הַבְּגִידָה" ( עמ' 71 ) . אפל, אפור, כבד, כהה, מוזר וכואב . מתברר שה כאב שהיה נוכח בכל השירים - המקוריים הסתתר בִפנים ( המ נהרה, הבגידה ) , אך לא יכולנו - לראות זאת, ואולי המשורר הסתיר אותו מעיניו, מעינינו, ורק כעת, באמצעות החשכת השיר, אלומת האור מופנית אל המילים החשובות והעקרוניות ששרדו את הזמן . שתי הערות קטנות לסיום . רוב השירים בספר מופיעים כתמונת מראה : שיר חדש ( מקורי ) לצד שיר מקורי ( לא מחוק ) . יש לכך שני חריגים . השיר הראשון והשיר האחרון בספר הם שירים מחוקים שע ליהם מודבק שקף עם המלים - המקוריות . בשירים אלו נדרש מאמץ גדול יותר כדי לקרוא את השיר הישן, ולמעשה השי רים החדשים בולטים ונוכחים - ומתווים מעין מוטו לספר . בא רבע כפולות מופיעים שני שי- רים מחוקים בכפולת עמודים, - והמחיקה מופיעה על שקף שמודבק על השיר המקורי . בשירים אלה השיר המחוק נוצר גם מחיבור שני השירים יחדיו ; למשל בכפולת הע מודים 50 - 51 – השיר הרא-- שון : "סָמוּךְ לַדֶּלֶת / גַּם הַיּוֹם" ; והשיר המחוק השני : "הֶהָרִים" . בסיום חלק מהשערים ובסוף הספר מופיעים סימני מחיקה ; סימני טוש שחור שעברו לד פים מתחת . מלבד היופי שלהם - כקישוט ותחושת מלאכת היד שהם נותנים לספר, יש בהדפ סת סימני המחיקה גם אמירה - פואטית המלווה את הקריאה בספר : מחיקה היא לא סטרי לית ונקייה ; קצת כמו כאבי - פנטום אחרי קטיעה או סימני רפאים, היא לא מעלימה את מה שהיה ויש בה צלקות . וישנו גם שיר אחד שהמשו רר לא מחק כלל . - כך זה מתחיל * אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּעוֹלָם כָּלְשֶׁהוּ . אֲנַחְנוּ מַעֲקֶה לְעַצְמֵנוּ מָקוֹם לְעַצְמֵנוּ לִנְבֹּט . בַּחֶדֶר הַזֶּה, בּוֹ שְׂפַת אִמֵּנוּ מוּבֶנֶת, נוּכַל לְהַחְרִישׁ, הוֹמִים כְּיוֹנִים שְׂבֵעוֹת, מְרַשְׁרְשִׁים בִּנְיָרוֹתֵינוּ גּוֹזְרִים וּמַדְבִּיקִים מִלִּים בַּהֲמֻלָּה יַלְדוּתִית, שְׂמֵחָה שֶׁל בַּיִת לָכוּד בְּסַעֲרַת שְׁלָגִים . שַׁרְשֶׁרֶת אִיִּים בּוֹדְדִים אֲנַחְנוּ . טְרוּפֵי סְפִינוֹת מִבְּלִי שֶׁהִפְלַגְנוּ . אִישׁ עַל אִיּוֹ נְגַלֶּה אֶת הָאֵשׁ נַמְצִיא כְּתָב . נַצִּיב דַּחְלִילִים בִּשְׂדוֹתֵינוּ לְהַרְחִיק אֶת הַבְּדִידוּת . אַךְ יֵשׁ וְרֵאוֹתֵינוּ חֲזָקוֹת וְנִקְרָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִבַּעַד לְרוֹדָנוּת הַיָּם . קְרֵבִים לְאַט . בִּמְשׂוּרָה . בְּחֶסֶד . בְּכֹחַ תְּנוּעָתָן שֶׁל יַבָּשׁוֹת .
|
מקום לשירה
|