בשער הספר

עמוד:13

החיה בבית הכנסת 13 קפקא, לא היו מסוגלים להבחין במוגבלות שאפיינה את השגותיו והעדפותיו של הסופר כיהודי מערבי בן זמנו, ולא היו ערים כנדרש לעיוותים אידיאולוגיים ולמִשגים עובדתיים הניכרים כמעט בכל שיפוטיו שנגעו בענייני התרבות היהודית המודרנית, כגון ביחסו השלילי לספרות העברית בת זמנו ( חיים נחמן ביאליק, יוסף חיים ברנר ) ובה במידה גם ביחסו החיובי ( אך השגוי מבחינה היסטורית והמופרך מבחינה אידיאולוגית ) לשפת היידיש ולספרותה המודרנית, שבה רצה לראות דווקא את האנטי-תזה של המודרניות, ספרות שהיא המשך ישיר של מסורת עממית, ימי-ביינמית, תמימה . קפקא כלל לא הבחין באופיין המרדני העקרוני של התרבות היידית המודרנית וספרותה כתרבות וספרות הדוגלות בפוליטיקה של חידוש החיים היהודיים ברוח ההומניזם האירופי . חלק ניכר מן החוקרים שהפנו את מבטם לעבר המשמעות היהודית של כתבי קפקא היו גרמנים בני התקופה שלאחר השואה, וככאלה לא יכלו להביא את עצמם ליחס ביקורתי נוקב אל כמה מן השגיונות היהודיים של הסופר, כגון הפרשה המביכה כל כך של היקסמותו המוזרה מן התיאטרון היידי הבלתי מקצועי וממחזות הפרוטה המלודרמטיים שהעלה על בימותיו . הקריאה בפרקי היומן הרבים והארוכים, שבהם רשם קפקא בשקדנות של תלמיד בלתי מבריק את פרטי העלילות המופרכות של אותם מחזות, שמחבריהן, ספקי הסחורה הבידורית-הדמעונית לתיאטראות הבולוואר והגוניול היהודיים של ניו יורק ולונדון, נשכחו לחלוטין, בצדק, אי אפשר שלא תביא להסמקה למראה השעייה כה מוחלטת של התבונה והטעם הטוב מצדו של האדם האינטליגנטי ואנין הטעם ביותר בדורו . אבל החוקרים התייחסו לפרשת ההתאהבות של קפקא בתיאטרון היידי בחגיגיות, שניזונה כשלעצמה מאותה השעייה שכפה על עצמו הסופר מטעמיו שלו . לא היה לי אפוא מפלט מכתיבת חיבור נוסף על קפקא, ספר קטן המצטרף עתה אל הטור הארוך כל כך של הספרים שכבר נכתבו . הספר מורכב משתי מסות רחבות הנקשרות זו בזו, והן מבוססות על סדרות המאמרים שפורסמו ב"הארץ" בסוף העשור הראשון של מֵאתנו, אך הן גם שונות מהן עד מאוד כתוצאה מחשיבה נוספת, שעוררה את הצורך בהתנסחות חדשה וכן בבנייה שונה של הארגומנט

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא