|
|
עמוד:11
החיה בבית הכנסת 11 אכן, לא בבת אחת הגעתי לביטול החלטתי להימנע מכתיבה על קפקא . מלכתחילה קיוויתי שאוכל להסתייע במלאכתם של אחרים ולהביא גאולה לעולם על ידי שאומר דברים בשם אומריהם . הרי הדיון בהיבט היהודי ( וכן גם בזה הציוני ) של כתבי קפקא החל כבר לפני כמה עשורים, והעמיד עד כה כשני מנייני ספרים ומאות מאמרים — עד כדי כך שכבר מותר להתייחס אליו כאל תחום מיוחד ומובהק במסגרת הדיסציפלינה המחקרית הרחבה של ה"קפקולוגיה" . חיפשתי בספרים ובמאמרים הרבים, אך לא מצאתי במרביתם אף חלק מבוקשי, דהיינו נקודות משען מחקריות שיאפשרו לי להימנע ממאמץ חקירה משל עצמי . מאוד רציתי שלא להיות כמי שמביא תבן לעפריים ; אלא שלא מצאתי מה שחיפשתי מפני שרוב ( אם לא כל ) החוקרים שעסקו בהיבט היהודי של כתבי קפקא, לא הכירו את ההקשר הספרותי היהודי המודרני במלואו . הם פשוט לא ידעו ידיעה של ממש את הספרויות העברית והיידית, שקפקא נחשף אליהן והביע דעות והשגות ביחס אליהן, ועוד פחות מזה הבינו את הדיאלקטיקה של הלאומיות היהודית המודרנית, שמצאה את ביטוייה בספרויות אלו, ואשר ללא חדירה אל לב המורכבות שלה לא תיתכן הבנת ה"יהודיות" המיוחדת של קפקא . גם חוקרים שהשקיעו מאמץ רב בחקירתם והגיעו בה לתוצאות מכובדות כשלעצמן לא יכלו לשלב את תובנותיהם בהקשר הכולל של המודרניות הספרותית היהודית . כך, למשל, החישוף של היסודות ה"קבליים" בכתבי קפקא, הגם שהסתייע בלימוד רציני של המסורת המיסטית היהודית ( אגב הסתמכות כמעט בלעדית, ולכן גם בעייתית, על חקירותיו של שלום ) , לא היה מודע למקום שנועד למסורת זו בספרויות היהודיות המודרניות, כגון בספרות העברית החדשה, שבה שימש עניין זה — הזיקה אל המסורת המיסטית-הקבלית — נושא חשוב וכן סלע מחלוקת בין הרציונליסטים ממשיכי ה"השכלה" לבין הרומנטיקה העברית כפי שבאה לידי ביטוי בכתביהם של סופרים מרכזיים ושוליים . ההתייחסות החיובית והשלילית אל המסורת של המיסטיקה כמקור להתחדשות החיים היהודיים הרוחניים נתנה אותותיה בוויכוחים ממושכים, כגון הוויכוח בין אלה ( ביניהם ביאליק, נחום סלושץ, ש"י איש הורוויץ, פ' לחובר, אליעזר שטיינמאן ) , שמנו את תולדות הספרות החדשה
|
אפיק
|