|
|
עמוד:9
החיה בבית הכנסת 9 כך החל בביוגרפיה הראשונה שפרסם מאקס ברוד בשנת 1937 ועד לביוגרפיה ה"דפיניטיבית" שכותב בימינו החוקר ריינר שטאך, והיא עדיין מצפה להשלמתה בכרך שלישי שיצטרף אל שני הכרכים המסיביים הנתונים כבר בידינו . כמו אצל רבים אחרים, הקסם של קפקא הסופר נקשר גם אצלי קשר בל יינתק בקסמו של קפקא האדם, והרצון לדעת על כל פרט בחייו השתווה כמעט לרצון לעמוד על כל פרט בכתיבתו . למרות כל זאת גמלה בלבי בשלב מוקדם למדי ההחלטה, שכמבקר וחוקר ספרות אמנע מצלילה אל תוך התהום של חקר קפקא ומכתיבה על יצירותיו . ניסיתי להסביר החלטה זו לשלום, שהעניק לה מעין אישור . אמרתי לו שתפקידו של חוקר הספרויות העברית והיידית הוא להקדיש את יכולותיו ומאמציו לעשרות הסופרים המצוינים שיצרו בלשונות אלה, כגון אורי ניסן גנסין, ושיצירתם עדיין לא שימשה נושא לחקירה רצינית . פרשנות קפקא, אמרתי אז ( וחשבתי בלבי גם על פרשנות עגנון ) כבר הגיעה בלאו הכי לממדים מופרזים ; ומכל מקום, חזקה על כוחם המהפנט של הסיפורים שימשוך אליהם בעתיד הנראה לעין חוקרים ומבקרים רבים, בעוד שכתבי גנסין או הזז או "דער נסתר" ( פנחס כהנוביץ : המספר היידי המודרניסט הבולט, שניתן למצוא בסיפוריו נקודות קִרבה לכתיבתו של קפקא ) כמעט שאינם זוכים לתגובות שמעבר להתרשמות רופפת . שלום הביע את הסכמתו . בהזדמנות מאוחרת יותר הזכיר את שיחתנו בעניין הכתיבה על קפקא, וציין שבגרמניה כבר החלו להופיע חוקרי ספרות צעירים שזיהו את עצמם כמי שאינם מתעתדים לכתוב ספר על קפקא — כדי להיבדל מן הקהל של אלה שכבר כתבו או שהתכוונו לכתוב . לאמיתו של דבר היתה סיבה נוספת להימנעותי, שאותה לא גיליתי לשלום . היה ברור לי שהחקירה בכתבי קפקא והכתיבה עליהם מחייבות השתחררות מן הקסם ומתחושת האימה הפולחנית שעורר הסופר הגדול ; ועדיין לא הייתי מוכן להשתחררות כזו, שבלעדיה לא היתה אפשרית גישה ביקורתית אמיתית אפילו לסופר ולטקסט הנערצים ביותר . לפני כעשור נוכחתי שיהיה עלי לסגת מהחלטת ההימנעות ששמרתי לה אמונים במשך יותר מחמישים שנה ( כשם שראיתי צורך עוד קודם לכן לוותר על ההימנעות
|
אפיק
|