בשער הספר

עמוד:8

דן מירון 8 מאמר ביקורת שלי שהתפרסם בעיתון ) , כי אף כי "יש בי משהו", לא אוכל להיות מבקר ספרותי של ממש קודם שאקרא את מאמריו של ולטר בנימין, ובמיוחד את המאמרים על קפקא, בודלר ולסקוב . לא שמעתי עד אז את שמו של ולטר בנימין, ודומני שעד סוף שנות השישים לא היתה לכתיבתו של בנימין השפעה על הדיון הספרותי בארץ וגם בארצות הברית ( שאליה הגעתי בראשיתו של אותו עשור ) . מאמריו עדיין לא תורגמו ( או אך זה תורגמו כמה מהם ) לאנגלית, וודאי שלא לעברית, ודומה שגם בגרמניה ההזדקקות להם עדיין היתה נחלת מעטים . שלום צילם בשבילי את המאמר על קפקא ( משנת 1934 ) והותיר אותי עם העותק המטושטש במקצת ועם הקושי של ההתגברות על החומה הבצורה של שפה שעדיין לא היתה ידועה לי כל צרכי . בראשית שנות השישים כבר ידעתי גרמנית במידה מספקת לא רק לשם קריאה בסיפורי קפקא אלא אפילו לשם תרגום כמה מהם לעברית . תרגמתי אז את פרקי "התבוננות", קובץ הסיפורים המוקדם של קפקא, וכן את הסיפור "גזר הדין", שנחשב לטקסט שבו גילה המחבר — בלילה אחד של כתיבה נסערת ( בסתיו 1912 ) — את קולו הייחודי . כמה מן התרגומים נדפסו בשנים 1963 - 1964 בכתב העת "עכשיו" וכולם נכללו בספרו של קפקא "סיפורים", שראה אור בשנת 1964 . מאז קראתי כל דבר שיצא מתחת לידו של הסופר הנערץ — שלושת הרומנים שלא הושלמו, הסיפורים המוגמרים ואלו שהושארו ללא גמר, מחברות שנותרו בעיזבון, יומנים, איגרות לבני משפחה, לחברים, לנשים קרובות ואהובות, אפוריזמים וקטעי הגות . במשך הזמן הגישה לי סיוע רב בעניין זה המהדורה הביקורתית רבת הכרכים של כתבי קפקא . זו וידעה אותי לא רק לכתיבתו של הסופר אלא גם למחיקותיו ולשינויי הפיסוק שלו, שהרי כל כרך מכרכי הסיפורת לוּוָה במהדורה זו בכרך מקביל-משלים של שינויי נוסח . ניתן לומר שעניין הקריאה בכתבי קפקא נעשה אצלי למעין אובססיה, וכן, במידה פחותה כלשהי, גם הקריאה בספרות הפרשנית שצמחה החל בשנות החמישים של המאה הקודמת כיער עבות סביב הכתבים הללו . גם קריאת הביוגרפיות של קפקא — כעת מספרן כבר עולה על תריסר — נעשתה לגבי צורך מוחלט .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא