|
|
עמוד:6
6 דב שוורץ מעשית ותאורטית . כאמור, הכוחות הפיזיולוגיים הנסתרים צוינו כרבדים נמוכים של הנפש . התעוררו דיונים ערים בשאלת היחסים שבין הכוחות השונים, ובמיוחד בזיקת החשיבה לשאר חלקי הנפש . הדיונים בקוגניציה היו כאמור תאורטיים במובהק . כן היו דיונים בשאלת מבנה הכוחות עצמם, האם הם באמת ביטויים של אותה הנפש או נפשות שונות שהתקבצו לגוף אחד . העולם התאולוגי, לעומת זאת, התעניין בשאלות שפחות עניינו את המדענים בעולם הקלסי, כגון שאלת הישארות הנפש וחלקיה לאחר המוות . כן הוא עסק בשאלת הרצון החופשי מול הדטרמיניזם הכרוך בידיעה האלוהית המקדימה, באסטרולוגיה וכן הלאה . על פי רוב לא שינה עיסוק זה את תפיסות הנפש של ההוגים הדתיים, והם צידדו בהן כמדענים . מי שסבר שהשכל הוא הכנה ( דיספוזיציה ) בנפש, למשל – ותפיסה זו התחככה עם אפשרות הישארות הנפש – כבר הציע הסבר הולם שיאפשר לו להחזיק בעמדה המדעית בד בבד עם אמונתו הדתית . כאמור בעולם תאורטי כזה לא התעורר צורך מיוחד להתעמת, לשפר ולאמץ גישות מסוימות . הפילוסוף, המדען והרב התלכדו והתפרדו בסוגיות הפסיכולוגיות . הדת, ובמיוחד המיסטיקה והמגיה, פיתחה שורה של טכניקות טיפוליות במחלות נפש, שלא באו לידי חיכוך עם התאוריות המדעיות . כל עוד הייתה הפסיכולוגיה תאורטית, בימי הביניים ובעת החדשה, היה קל יחסית לדת להתמודד עימה . אמנם הרופאים באותו הזמן טענו שמידות האדם נגזרות ממערכת הנוזלים של הגוף, ובקביעה כזו היה משום דטרמיניזם . אולם המישור התאורטי אפשֵר לדת גמישות רבה . בהתאם לגישה האפלטונית ופרשנותה הפרידו רבים מההוגים הדתיים בין השכל ובין שאר כוחות הנפש, והפכו את הנפש לעצמות המנותקת מן הגוף . בהתאם לכך קל היה לקבוע הישארות לנפש לאחר המוות . אף לפי הגישה האריסטוטלית ופרשנותה הצליחו הוגים אלה להעניק הסברים המעניקים אלמוות לכוחות מסוימים של הנפש, בעיקר השכל והדמיון . לעומת זאת משעה שהפסיכולוגיה עברה למעבדות, לניסיונות, לסטטיסטיקות ולפרמקולוגיה השתנו כללי המשחק . החל משלהי המאה ה- 19 הפכה הפסיכולוגיה לאתגר . הנפש הייתה למושא לתפיסה מדעית דטרמיניסטית ואקספרימנטלית, והעולם הדתי התקשה ליצוק את אמונותיו לאנטומיה החדשה של הנפש . היו עכבות נוספות להפנמת הפסיכולוגיה בעולם הדתי, והקושי המרכזי היה הדומיננטיות של היסוד המיני בנפש על פי פרויד, שאי אפשר היה להתעלם ממנה . בעבודה זו אני מתכוון לתאר באופן ביקורתי את הכתיבה בסוגיית הזיקה של הפסיכולוגיה ומקצועות בריאות הנפש ליהדות במחנה הציוני הדתי בעיקר בשלושת העשורים האחרונים . אמנם עדיין לא מדובר בסוגה ספרותית בשלה ומונוליטית, והופעותיה פזורות בחיבורים ובז'נרים שונים זה מזה . כן אראה שהכתיבה על פסיכולוגיה ויהדות בציונות הדתית לוקה לא אחת בחוסר בשלות מתוך הלהט ליצור
|
|