|
|
עמוד:13
העמדה האתית כמגדלור של תקווה 13 הפרטיקולריות סותרת את קפיאת הגוף והזמן — כמישהו שעצר מלכת, משל אינו עוד אדם וחי . תימהון, זמן ומרחב לאחר הרצח של בני משפחת כץ, אירנה עוזבת את ביתה, בצעד מרדני שדבר לא הכין אותה לקראתו בחייה עד כה . היא מצילה את עצמה גם מן הזמן המעגלי שבו מתנהלים חייה שלה, וגם מהילכדות בתוך "זמן 11 שממנו עומדים כל שכניה לסבול — זמן מלא בשדים לימבוטופי" ופרנויה, רדיפה ואימה . הזמן הלימבוטופי נחווה ככלוא באזור זמן 12 התימהון מעגלי, שאינו מוביל לשום דבר, מלבד "מות העתיד" הצפוי . של אירנה מהתנהגות המעוולים נובע מנטייתה האתית שמתקיימת חרף כל מה שחוותה בחייה, ומאירה לה את הדרך בעלטה . העמדה האתית משרתת אותה כמכל פנימי לחוויה האפוקליפטית המתחוללת בנפשה . היא ממירה את גורלה כרדופה בהפיכתה ל"משוטטת", הן במובן הפנימי, הן החיצוני . בכך היא מצטרפת לדמויות רבות בספרי אפלפלד שחוו טראומה ואינן יכולות לחיות חיים נורמליים בחברה 13 המתקיים האנושית "הרגילה", כך שהן משוטטות במרחב לימינלי על סף מפתנם של הסדר והחוקים החברתיים המקובלים, ומאופיין בחוסר אוריינטציה, אך גם בחירות מסוימת שמצילה את נפשם 14 מאבדון . כשאירנה אומרת ש"אנשים אינם עומדים בשורה," היא מייד 11 שם טוב, ו׳ וגומל, א׳ ( 2017 ) . "אוטופיה, דיסטופיה, לימבוטופיה — על הרחבת הז'אנרים של העתיד בספרות העברית העכשווית" . אות — כתב עת לספרות ולתיאוריה 7 . עמ' 93 - 106 . 12 שם, עמ' 61 . 13 לקוח מן המילה הלטינית "לימן" שפירושה מפתן . 14 שגיא, א׳ ( 2009 ) . המסע האנושי למשמעות — עיון הרמנויטי-פילוסופי ביצירות ספרותיות . רמת גן : הוצאת בר אילן .
|
|