|
|
עמוד:14
14 דדה קורקוט ונקמה . שתים עשרה האגדות סובבות סביב אותן דמויות שאחת מהן היא כביכול מחבר האפוס עצמו, דֶדֵה קוֹרְקוּט . ביטויים מסוגננים רבים כמו ברכות, דימויים, תיאורים וצורות דיבור חוזרים ומופיעים לאורך האפוס כולו וכך מקנים לו אחידות ועקביות . בסיומה של כל אחת מהאגדות משמיע המספר תפילה לריבון ( "החאן שלי" ) שלפניו כביכול נאמרת האגדה . האפוס מתרחש במרכז אסיה, מקום מושבם של שבטי האוֹאזִִים בין המאה התשיעית למאה השלוש עשרה . השבטים האוֹאזִִים נעו מערבה במאה התשיעית והתיישבו לאורך גדות הנהר סיר דריה, שם הקימו מדינה משלהם . שטחי המחיה שלהם השתרעו לאורך שתי הגדות של נהר סיר דריה מערבה עד לחופי הים הכספי, דרומה עד טרנס - אוקסיאנה, וצפונה עד הערבות שמעבר לימת ארל . מרבית השטחים הללו נמצאים כיום באוזבקיסטן . אורחות חייהם של הגיבורים כפי שהם מתוארים באפוס, משקפים את אופייה של התרבות האוֹאזִִית בשטחים אלה באותה תקופה . האויבים העיקריים של האוֹאזִִים במהלך המאה האחת - עשרה היו הטורקים הקיפצ'קים מצפון . הכופרים שעליהם מסופר באפוס הם ללא ספק אבותיהם הקדומים של שבטי אורדת הזהב ( החאנות שנוסדה על ידי באטו חאן, נכדו של ג'נג'יס חאן, בתחילת המאה השלוש עשרה ) . הקיפצ'קים באותה תקופה החזיקו עדיין, כמו שבטים מונגוליים טטריים וטורקיים אחרים, בדת שמאנית . השבטים האוֹאזִִים עצמם באו לראשונה במגע עם האסלאם במהלך המאה העשירית כתוצאה מיחסי מסחר הדוקים עם המוסלמים של טרנס - אוקסיאנה . עד סוף המאה האחת - עשרה המירו המוני אוֹאזִִים את דתם והפכו למוסלמים . בשני כתבי היד של היצירה שהגיעו לידינו ושנכתבו במאה השש עשרה, נותרו רק רמזים ספורים המעידים על כך שאותם כופרים היו אכן קיפצ'קים . הכופרים המתוארים בהם הם שליטים נוצריים של יוון וגיאורגיה ולא אויביהם המקוריים, הקיפצ'אקים של מרכז אסיה, אך שמותיהם של אותם שליטים נוצרים משמרים את השמות הטורקיים
|
מינרוה
|