דרכנו כאופוזיציה - כיצד?

עמוד:8

דרכה של הממשלה הזאת מעיקרה, אנחנו מנוגדים לה בכול, אנחנו לא באים אתה לשום דין ודברים ולשום הסכם גם בדברים חלקיים, משום שכל הסכם יש עמו חיזוק השלטון הקיים . לנו יש מטרה אחת בלבד והיא להפיל את השלטון הזה . בקיצור : מדיניות של אופוזיציה טוטאלית . התפיסה השניה, בקצה השני, רואה את המצב כמטוטלת, כלומר אפשרות להתחלפות השלטון באופן קבוע, פעם אלה ופעם אלה, עם שינויי צורה שיתהוו במשך השנים, ועל כן ­ יש למצוא דרך של קיום ביחד תוך מאבק פוליטי . השלטון קיים והוא נבחר בדרך חוקית, וכר יהיה גם בעתיד, בעשורים הבאים . ולכן, על פי תפיסה זו, עלינו לעצב יחסים על בסיס איזה שהוא מודל דומה למבנים דמוקראטיים במערב אירופה, מודל כזה או אחר של חילופי שלטון . אם נזכור לרגע שאנחנו כאן עוסקים לא בהגדרות רעיוניות שהעיקר בהם הוא הדיוק או הליטוש של ההגדרה, אלא שאנחנו עוסקים בסוגיה פוליטית של התנהגות בחיי יום יום בשאלות ממשיות, אז יש להודות שהבעיה בכללותה היא קשה . אני אינני בא להמליץ על אף אחת משתי הגישות הקיצוניות שהובאו כאן ולא משום שהאמצע הוא תמיד המקום הטוב ביותר . אני על כל פנים לא גורס כך . אני חושב שהתפיסה הראשונה אם לקחת אותר, ברצינות, לא כמלל, לא כהכ­רזה, אלא כקו מנחה למדיניות, התפיסה של אופוזיציה טוטאלית, תביא אותנו בהכרח למצב של ניכור אל הצרכים הבסיסיים לקיומה של ישראל . אם נהיה אופוזיציה טוטאלית מלכתחילה, לאורך כל הדרר וללא סלקציה, מפני שאנחנו שוללים את דרך הממשלה מעיקרה, פירוש הדבר, שגם ביחס למעשים שהממשלה הזאת עושה, ושאנחנו יכולנו להסכים להם, או לעשותם בצורה דומה אילו השלטון היה בידינו, גם למעשים אלה אנחנו בעיקביות, כאופוזיציה טוטאלית מתנגדים, ואז נמצא את עצמנו מנוכרים ומנוגדים למדינת ישראל . הניצנים הראשונים של הלך רוח כזה כבר קיימים בשטח, ואני פטור מלומר שלתנועה כמו שלנו לא זאת היא הדרך . באותה מידה, אני חושב, שאימוץ התפיסה השניה, שאומרת נהיה ככל הגויים, יש משחק של דמוקראטיה, פעם הליכוד בשלטון ופעם אנחנו . ובהתאם לכך נעצב לנו התנהגות ומדיניות איך לחיות בתקופה א' ובתקופה ב', וכוי . אז, בסופו של דבר אנחנו נרצה מבחינה פוליטית שההבדל בין התקופות וביו החילופים לא יהיה רב . אני חושב שבתקופה זו, בשנות השמונים עם העוצמה הרעיונית היחסית שאנחנו חיים סביבה, דרך זו תביא מהר מאוד לטשטוש מוחלט של הייחוד שלנו, וממילא אם לא נקיים רמה מסויימת של ייחוד, יהיה קשה מאוד, או בלתי אפשרי לקיים את הקיבוץ, גם כצורת חיים ובוודאי לא כייצור תנועתי . מהו המוצא ? אנסה לציין בחמש נקודות כיצד נראה לי המוצא . 1 . אני חושב שאנחנו חייבים בכל הכוח לשמור על נקודת הזווית וממנה להסתכל על האירועים, על החיים . אנחנו חייבים, גם אם זה קשה, בוודאי קשר . יותר מאשר לפני המהפך הפוליטי . קשה לשמור על נקודת מוצא רעיונית ופוליטית שאומרת שאנחנו כתנועת עבודה, כתנועה קיבוצית יש עמנו יתרון ערך, יתרון אחויות, גם לעת היותנו באופוזיציה על גורל המדינה, על גורל העם,' על חינוך הנוער, על כל הדברים שבצירופם מהווים את המעשה הציוני בארץ . בהגדרה שלילית הייתי אומר שהמסוכן ביותר בשבילנו הוא להידחק לפינה, לפינה אינטרסנטית, לפינה צרת אופק, לפינה אופוזיציונית מלכתחילה . אני חושב, שסוד הכוח שלנו גם אם הוא נסחף ונפגם עם השנים, הוא במעשה שלנו, בתביעה מעצמנו, אפילו ב­ 1982 . אינני משלה את עצמי המצב אינו דומה למצב שלפני שלושים חמישים שנה, אבל גם עכשיו אנחנו מהווים את הדגם העליון לתרגום צורכי הציונות למיצוותיחיים . 2 . הדרך חזרה לשלטון­ להוציא את האפשרות של ציפיה למשבר קשר, חברתי, צבאי, כלכלי של תמשטר הקיים, ­היא בהבלטת הדרך שלנו . הדרך איננה בנקיטת צעדים קוניונקטוראליים אלה או אחרים, אף כי גם להמ יש מקום תוך שיקול דעת במצב מסוים ובתנאים מסוימים . הדרך היא בהצבת מדיניות ופתרונות אלטרנטיביים עדי­ פים על פני הפתרונות והמדיניות שמציב הליכוד . אני מניח שלהנחה זאת כולנו מסכימים, אלא שלא הכל מאמינים באפשרות מימושה ומכאן הפזילה לעבר התחום 8

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא