|
|
עמוד:12
הומניות עברית — ההומניזם היהודי 12 אני רוצה להודות לילדיי, נועם שמעון, גייל אילה והלל שלום, אשר מלמדים אותנו אודות מגוון האפשרויות והמשמעויות של השילוב שבין המסורת היהודית, הזהות הדתית, המחויבות הישראלית, הנאמנות ההומניסטית, ומגוון היבטים יצירתיים של למידה ועשייה . אני מבקש לשוב ולהודות לרעייתי האהובה נחמה, על היכולת לממש את הרגישות והמחויבות האנושית לאותם שכה זקוקים לה ; לאופן שבו את מממשת בעשייה המקצועית הטיפולית ובמפעל החיים שיצרת במו ידייך, שבה המחוייבות לאדם האחר מקבלת משמעות שמשנה חייהם של צעירים וצעירות על רצפים שונים של תקשורת . במוצאי שבת ז' באייר תשפ"ב הלכה לעולמה יהודית שטיינברג, דודתי האהובה . יהודית הייתה מופת של מחויבות אנושית ומשפחתית שנדיר למצוא, של התעניינות בזולת — באתגרים הגדולים של חייו כמו גם בזוטות היומיום, ואשר האכפתיות והרגישות שלה לימדו כיצד יכול אדם לכאוב את כאבם של האחרים כאילו עוסק הוא בכאביו שלו עצמו . כשאני אומר לך תודה, אני חש שאני מודה לך בשמי ובשם אחותי ואחיי, בשמם של כל בני ובנות הזוג שלנו, ובעיקר בשמם של ההורים שלנו, שמעון ודבורה ז"ל . המסע על ההומניות העברית הוא בשבילי מסע בדרכי חייו של האיש אשר כל שנות חייו דורש לה לאותה "שׁוֹשַׁנַּת פְּלָאִים בְּרוּכַת-אֵל" . וכפי שלימד אותנו טשרנחובסקי, גם אם "בְדַרְכֵי חַיִּים, נֵתַע בָּם, עַד אִם יוֹמֵנוּרַד" עדיין כָּל פֶּרַח נִפְגּשׁנִשְׁאֲלָה : “הַאַתְּשׁוֹשַׁנְתִּי ? אַתְּ ? " . המסע על ההומניות העברית ממשיך ושואל ומחפש .
|
|