|
|
עמוד:10
10 ב פקולטה ל"הומניזם עברי" של יוסי משען היינו מתכנסים פעם או פעמיים בשבוע בשעת בוקר מוקדמת, לקפה שחור ולשיחה מלמדת ומכבדת : רוני סומק, שניאור עינם, יהודה בן אוריה, קובי גוטרמן, תמר קטקו . מדי פעם היו מצטרפים אלינו לשיחה חברות וחברים ובהם חיים חיון, אורי קצין, ורד גינצבורג, דוד זוהר, יורם קנצלר, אלון גן, נמרוד אלוני, שרון גבע, גדעון אביטל, רזי גורן . כמה יקרה הייתה לי שיחת החולין הזאת של תלמידי החכמים . כמה יקר היה לי הקפה השחור של שעת הבוקר, ואפילו עשן הסיגריות והשיחה המיוחדת שלו . אני מבקש להודות לחבורה הנפלאה הזאת על האי הספרותי, האמנותי, הפילוסופי שהצליח יוסי ליצור . על האי שבו יכולה להיכתב מחדש המסכת על השלום הנצחי, ובעיקר על המושג “כבוד האדם", שאותו למדתי בחברתם . בשנה החולפת הלך לבית עולמו אליעזר שביד, המורה הגדול של המחשבה העברית בעת הזאת . הספר הזה לא יכול היה להיכתב בלעדיו, ובלי המורשת המיוחדת שלו, שכן שביד עסק בהגדרות מחודשות של הומניזם דתי, הומניזם יהודי, ואולי מוטב לנסח את מורשתו במחויבות העמוקה שלו ל"הומניזם ציוני" . הספרייה שהותיר אחריו היא ארון הספרים המתחדש של התרבות היהודית בזמננו, ושל המחויבות העברית העמוקה שאותה עלינו ליצור . עוד מוקדם לי לומר מילות סיכום לשיחות שניהלתי בשנה האחרונה, עם הסופר א . ב . יהושע . אך לא אוכל להימנע מלומר כמה מילים לכבודו של האיש והרוח שהשרה על כולנו, בני הארץ הזאת . על המסר הברור והבהיר להיות אדם, ולהיות ישראלי, ולהיות נכון לממש את המשמעות הגדולה של היות כאן . אני עדיין מבקש לעכל ולהבין את משמעותה של הצוואה המוסרית שהטיל עליי ועלינו ליצירה של פילוסופיה ישראלית עברית . את עשרים השנים האחרונות, אני מבלה בשדות המחקר של המחשבה היהודית שאיננה ישראלית, ולעתים איננה ציונית . אני מבקש להקשיב לקולות היהודיים החשובים הללו, מתוך הבנה שהמחויבות ההומניסטית של ההגות היהודית שמעבר לים צריכה וראויה להשמיע את קולה בארץ הזו, ובחברה שלנו . אך החיבור הזה הוא ישראלי במובן הזה, שהוא מבקש להקדיש את תשומת הלב לקריאה המיוחדת ההומניסטית של בני ובנות הארץ הזאת .
|
|