|
|
עמוד:12
12 | מסע בארץ לא נודעת נוסף על כדורי הרגעה השתמשתי במהלך חיי גם בהסחות דעת מהמציאות הקשה, והן היו קשורות תמיד במה שנקרא "תרבות" . לא הבחנתי בין "תרבות גבוהה" ל"תרבות נמוכה" . הייתה הבחנה כזאת פעם . קראתי מגאזינים וספרות בלשית לצד ספרות יפה, האזנתי למוזיקה קלאסית ולפסטיבלי זמר, צפיתי באופרות סבון ובאופרות קלאסיות, ביקרתי בתערוכות, במופעי ריקוד מודרני ובמועדוני סאטירה וג'ז . חלק מחבריי ראו בצריכתי חסרת ההבחנה גילוי של "שטחיות" . אולי אבי התכוון גם הוא לכך בביקורתו . אבל אני דווקא החמאתי לעצמי שזה פן נחמד ומעניין באישיותי, שאני יכולה ליהנות מכל העולמות . כיום כאשר אין הבחנה בין גבוה לנמוך והכל הולך, נראה שהקדמתי את זמני . עדיין לא הבנתי למה התכוון בני כאשר אמר לי שאני מרבה לתכנן . הלא ההתנהגות השכיחה שלי הייתה דווקא לא לתכנן אלא לפתור את בעיותיי על ידי פתרונות זמניים . אני גם לא מסכימה עם בני שתכנון אף פעם לא עוזר, כדברי האמרה "האדם מתכנן ואלוהים צוחק" . אדרבא, אני מצרה על כך שלא נהגתי לתכנן . אני מנחשת שההתנהגות שלי, אליה התכוון בני בביקורתו, לא הייתה תכנון אלא "עשיית סדר" . ובזה הוא צודק . כאשר אני חושבת, לעיתים מאוד רחוקות, על הביוגרפיה שלי, היא הייתה כה כאוטית עד כדי כך שאני נאלצת לחלק אותה לפרקים נבדלים, כאשר גם בתוכם אין קשר בין האירועים השונים . בתנאים אלה קיימת אי וודאות רבה שמלווה בתחושה של העדר שליטה . כדי להמשיך לתפקד, כלומר "להסתדר", צריך לתת עוגן מוחשי לאירועים ולמצבים וכך להשיג מידה מסוימת של שליטה
|
|