|
|
עמוד:14
14 עידן צבעוני צידו, מתעבר בתוכי, מחפש לו פשר לפרוץ במרחב הקשה, האלים ללא – נחת, והרי הוא חלק בלתי נפרד מהוויית חיינו כאן ועכשיו על שלל הטיותיו המתכנסות פנימה בהיעדר שייכות או מובן מובהק : לבנט, הלבנט, לבנטיניות, לבנטיניזציה, לבנטינית, לבנטיני וכן הלאה . מרובה שפות ולשונות נוכחות ואבודות, כמוהו כסוד חשוף של פני השטח שהכול יודעים אותו, הלבנטיני עשוי להיות בן הארץ שזר בה, גולה נצחי במרחב – שפה . הלבנטיני - לא בהכרח אותנטי, מושרש או שורשי - מתבאר כסגסוגת מושגית ששועטת לעברנו, שתי וערב של מזרח – מערב לא טהורים המנוהלים על ידי כלכלת התשוקה המרובה, כך שאין זה מן הנמנע שאנו מונעים על ידי תשוקה פולימורפית ביחס אליו - תשוקה זו שאינה אחת . אלו מזרח – מערב שמסוכסכים זה בזה, נוגעים, ננגעים ונגאלים זה עם זה, מזרח – מערב שנשלטים על ידי משחקי מראות מוכפלים של 2 זרות, ריחוק וקרבה סכיזואידיים . 2 . אלה בין השאר יחסי מערב – מזרח לאחר ההיסטוריה של מלחמות בין נוצרים למוסלמים שבהן המערב הנוצרי, קתולי או פרוטסטנטי, רואה בבן המזרח המוסלמי ברברי אשר במקרה הטוב יש לנצר . מדגים זאת למשל ארסמוס בן המאה ה – 16 - ההומניסט שוחר השלום הכול – נוצרי - שתופס את המוסלמי כנוצרי למחצה אשר יש לחלצו מהברבריות לטובת הדרגה האנושית הנעלה המגולמת בנצרות, לצד החשש הפרנואידי שהנוצרים, אם לא יעשו תשובה כפי שארסמוס מבין אותה, יידרדרו ויהפכו לטורקים ( "המצב הטורקי" ) , וזה תסריט אימים שנראה בעיניו מציאותי יותר מאשר זה שלפיו הטורקים פשוט יתנצרו מרצונם . הנה על רגל אחת הפנטזיה הכמו – ארוטית ביחס לבליעה והיבלעות, או במילים אחרות : בפיתולו הנסתר של תהליך היסטורי – תרבותי רב – תהפוכות הכובש שבלע את הילידיות יתיילד בעצמו, כך שבעודו בולע הוא גם נבלע . האם הכיבוש הספרדי של אמריקה הדרומית אינו עדות לכך ? דינמיקה פרנואידית אפשר לאתר גם אצל מרטין לותר, אשר אגב היקסמות מדת האסלאם סבור שיש לנצר את המוסלמים לפני שיצליחו לכבוש את הנצרות מבפנים : "לכן אני לחלוטין סבור שאין בנמצא מי מתומכי האפיפיור, או נזיר, איש כנסייה, או כל השווה להם באמונתו, אשר יישאר באמונתו אם יעשה שלושה ימים
|
|