|
|
עמוד:13
הקליפה הדקה של כדור-הארץ 13 של צמיחה ספרותית ? האם יש מקום לדבר על ביוגרפיה ספרותית ? קריאה בכתביו תגלה כי יש קווים משותפים לכל מה שכתב במהלך ארבעת העשורים של היצירה שלו : יש תמות המלוות את כתיבתו מראשיתה, ויש קווי היכר סגנוניים שניתן לזהותם בלי קשר לזמן . אף- על-פי-כן ניתן לאפיין במהלך הקריירה הספרותית שלו שלוש תקופות עיקריות, הגם שקווי ההבחנה ביניהן לא לגמרי ברורים ומובהקים . ניתן לסמן כתקופה ראשונה את פעילותו בשנים 1980 - ,1986 ותקופה זו מתאפיינת בתהליך ההתגבשות שמתקיים בה . ניכר בה גישוש מסוים אחרי הקול האמיתי, וניתן לסמן קו מרשים, וגם מהיר מאוד, של צמיחה מסיפוריו הראשונים של סופר אלמוני ומבטיח, ועד לרומאן הגדול ופורץ הדרך עיין ערך אהבה . תקופה זו ניתן לאפיין ב"הליכה בגדולות" : כתיבתו הספרותית נוגעת בגורלות פרטיים, אך הללו משיקים לשאלות היסטוריות וציבוריות גדולות : במיוחד סוגיית הכיבוש בחיוך הגדי וסוגיית השואה וספיחיה ב עיין ערך אהבה . התקופה השנייה נמשכת בין 1987 בערך ל- ,2003 ובמהלכה גרוסמן הוא כבר סופר מוכר ומוערך בארץ ובעולם . בתוכה קשה יותר להצביע על שינויים פנימיים או התפתחויות פנימיות . העניין הספרותי בתקופה זו מצטמצם יותר לשאלות על עולמו של הפרט, ולזירות המשפחה והזוגיות . כך ב ספר הדקדוק הפנימי ( 1991 ) , שתהיי לי הסכין ( 1998 ) , בגוף אני מבינה ( 2002 ) . במוקד עומדת השאלה הפסיכו-פיזית, יחסי אדם עם גופו, ובמסגרת זו נבדקים גם יחסי האדם עם זולתו ; הדגש הוא בעיקר על קיומו של האדם בעולם ; לעומת זאת הסוגיות של האדם כיצור חברתי, והמסגרות החברתיות וההיסטוריות שהוא נתון בהן, נוכחות פחות בכתיבה הספרותית של השנים הללו . אין פירוש הדבר כי הן חדלות לעניין אותו ; אבל המקום שבו הן מוצאות את ביטוין הוא בעיקר מחוץ לפעילות הספרותית המובהקת : באותה תקופה מחבר דויד גרוסמן גם שני ספרי רפורטאז'ה רבי-השפעה, הנוגעים בסוגיות החברתיות הנפיצות ביותר : הזמן הצהוב ( 1987 ) , המוקדש לסקירת המצב בשטחים ונוכחים נפקדים ( 1992 ) , המוקדש לניתוח עולמם של הערבים אזרחי ישראל . כביכול מה שב חיוך הגדי של התקופה המוקדמת נתפס כפרויקט אחד,
|
|