|
|
עמוד:10
| עטלפים 10 בשש בבוקר, בשעה שאנחנו נוסעים ברחבי העמק כשחלונות הרכב שלנו פתוחים ואנטנת יאגי גדולה מונפת החוצה אל על . האנטנה מחוברת למקלט רדיו שמכחכח בקול בתוך הרכב . כולנו דרוכים, מאזינים לכחכוח בריכוז . מדי פעם אחד הסטודנטים ברכב קופץ כי נדמה לו שהוא שומע צפצוף בתוך הרעש . העטלפים שמישדרנו אתמול לא חזרו למערה שבה לכדנו אותם, ועכשיו צפצופי משדר הרדיו הקטן שעל גבם הם הסיכוי היחיד שלנו למצוא אותם . סמוך לצומת הגומא אחד הסטודנטים מקפיץ את כולנו, אבל הפעם לא מדובר באזעקת שווא — הצפצוף חזק וברור, והוא מגיע מכיוון המדרון המערבי . אנחנו מתפרשים על המדרון עם אנטנות ומתחילים לטפס . התיאוריה אומרת שבעזרת סיבוב האנטנה עד לכיוון שממנו נשמע הצפצוף החזק ביותר — ניתן לקבוע את כיוון המשדר, ואם חוזרים על הפעולה הזאת פעמיים, משתי נקודות שונות, אפשר להצליב שני כיוונים ולמצוא את המשדר . במציאות זה קשה יותר . כל הבוקר, במשך כשש שעות, אנחנו מטפסים על המדרון בחום הכבד ובדרך לא דרך . כמה פעמים אנחנו מאבדים לחלוטין את הצפצוף, ואז עולים עוד כמה עשרות מטרים ושוב שומעים אותו . אנחנו מתכנסים לבסוף קצרי נשימה ונוטפי זיעה סביב עץ חרוב גבוה, אבל שום עטלף לא נראה על העץ . אנחנו מקיפים את העץ, מטפסים על ענפיו, מקרבים את האנטנה ואז מרחיקים אותה, ושוב מקרבים, ורק אחרי שעה ומשהו של סריקה אנחנו מבחינים בגוש לבן קטן למרגלות העץ . המשדר כנראה נפל בשעה שהעטלף עופף כאן למעלה בלילה . השמחה של הצוות על מציאת המשדר עצומה, ואנחנו נוסעים לחגוג אותה בסעודה של עוגות גבינה בבית הקפה היחיד באזור, שנמצא בתחנת הדלק הסמוכה . אנחנו חוגגים אפילו שלא ברור לנו כלל שיש נתונים במכשיר . אנחנו חוגגים אפילו שמדובר במכשיר אחד בלבד מתוך השמונה שהצמדנו לעטלפים, ואפילו שברור לנו שהיה כאן מזל עצום, ושאם נצטרך לחפש כך כל מכשיר, מוטב להפסיק את המחקר מיד, ובכל זאת אנחנו חוגגים . בערב אנחנו מגלים שגם יש נתונים במכשיר . אנחנו צופים במסלול הג'י-פי-אס של העטלף שלנו ומתמוגגים . קשה לתאר את תחושת הסיפוק .
|
|