|
|
עמוד:10
10 שלמה דשן בעל זיקה לאנתרופולוגיה ולציונות . בתחילת שנות ה- 60 הוא הרים תרומה כספית נדיבה ( מימון עשר עבודות דוקטורט ) לשם טיפוח מחקר אנתרופולוגי ישראלי, וזאת בתקופה שבה האנתרופולוגיה הישראלית עדיין לא הייתה ממוסדת . שלמה דשן, משה שוקד, עמנואל מרקס, מירון ארונוף ודון הנדלמן עברו את המסלול ( אבוהב 2010 ) . באותו הזמן הדמות המרכזית באסכולת מנצ'סטר היתה של האנתרופולוג הבריטי הנודע מקס גלקמן . גלקמן היה למנטור של החוקרים הישראלים הצעירים . הוא השפיע עליהם עמוקות מבחינה תיאורטית, מתודולוגית וסגנונית עמוקה עליהם . בהדרכתו ניסו דשן ושוקד לבודד יחידות חברתיות מובחנות ( אצל דשן הייתה זו העיירה הצעירה "צפונית" בדרום הארץ ) ולבדוק כיצד הן מתפקדות במצב שבו השחקנים המרכזיים חווים מתחים, פערים ושינויים תרבותיים בעקבות המפגש בין המסורת למודרנה ובין מזרח למערב . דשן ושוקד גילו רגישות מחקרית ומוסרית לקולות הנחקרים בעיירות הפיתוח ובמושבי העולים, מה שסייע להבין כיצד מודלים כגון "כור היתוך" לא יכולים למחוק את תרבויות המוצא . אחד התוצרים החשובים של עבודתם בעיירה "צפונית" ( דשן ) ובמושב העולים "רוממה" ( שוקד ) הוא ספרם דור התמורה - שינוי והמשכיות בעולמם של יוצאי צפון אפריקה ( שוקד ודשן 1977 ) . אסופה זו כוללת מגוון מאמרים שכתב כל אחד מהם על השדה שחקר באמצע שנות ה- ,60 כולל פרקים שנכתבו שלושה עשורים לאחר מכן על אותם השדות, ומבוססים גם הם על מחקר שדה . כתיבתו וניתוחיו של דשן גם מתכתבים עם מקורות חשובים נוספים . הם מושפעים מאמיל דורקהיים ובמיוחד מהתמקדותו באופן שבו מערכות תרבותיות מופנמות אצל היחיד ובמקומה של הדת בחיים הקהילתיים ( רם 2020 : 66 ) , הם מושפעים גם ממסורת חשובה המזוהה עם הסוציולוג של מקס ובר, שהדגיש את הממד הפרשני והסובייקטיבי שספוג בפעולה החברתית ומניע אותה, את ההשפעה המתמשכת של מסורות תרבותיות על שחקנים חברתיים
|
|