|
|
עמוד:14
14 ענר גוברין שנועצים בו שיניים : האלביתי כחזרת האפשרי", עוסקת ביחס בין היסוד הביתי ובין היסוד האלביתי ביחסי אהבה דרך קריאה מקרוב בסיפור אהבה מאת קלריס ליספקטור . האלביתי הוא שמלווה את התחושה של החריגה מגבולות ההיגיון, מגבולות הסוגה ואולי גם מגבולות האנושי : השֵׁד שבכל אדם, רוח הרפאים השבה ומתגלה לנו כביכול מבחוץ - אך למעשה מגיחה אלינו מתוך עצמנו . אמיר מדגימה את האלביתי דרך סיפור המתאר את הטלטלה שעוברת על אנה, אישה שחיה חיים בורגניים ושלווים בחיק משפחתה, בעקבות מפגש רגעי עם מה שעבורה מייצג את האלביתי : איש עיוור העומד בתחנה ולועס מסטיק . מדוע "עיוור שלועס מסטיק" יוצר חוויה אלביתית ? אולי משום שהצירוף של העיוורון, שהוא בעל מעמד מיתי בפולקלור האנושי, עם הפעולה היום-יומית של לעיסת מסטיק, יוצר מגע בלתי אפשרי בין קודש לחול, בין חיים למוות, בין אלוהי לאנושי . בכל מקרה, וכפי שאופייני לליספקטור, דבר אינו מובן מאליו בהתרחשות הזאת, וככל שהעלילה נחשפת כך מתבררת המורכבות החבויה אפילו במה שנראה לכאורה פשוט וחד-משמעי . אלא שהתודעה לא רק פוגשת את האובייקט כמוכר או כזר - אלא פוגשת גם את עצמה כמוכרת או כזרה באמצעותו : בעודה עוטפת אותו בהקשר מוכר היא מחזקת את תחושת ה"מוכָּרוּת" שלה עצמה, ואילו כאשר היא פוגשת אותו בזרותו, באמצעות המפגש היא נתקלת גם ביסודות הזרים לה בה עצמה . אורי הדר, במאמרו "פסיכואנליזה ומעורבות חברתית", בוחן את מקומה של הפסיכואנליזה במערכת השלמה של החיים בכלל ובמערך הערכים החברתיים שהיא מציעה בכלים לאקאניאניים והתייחסותיים . הדר גורס שהאתיקה של הפסיכואנליזה היא "היה עצמך ! ", אבל הבנתה הבסיסית היא ש'להיות עצמך' אינו יכול להיות פנימי בלבד, והוא מתווך על ידי אחרות בכלל והזולת בפרט . הסובייקט מומשג כאן בתור העצמי המתווך על ידי האחר, כאשר האחר לובש שתי צורות בסיסיות : האחר שהוא
|
|