|
|
עמוד:10
10 ה ז ו ל ת שב מ ע מ ק י י שעליהם מבסס אשלג את דיוניו השונים . אין ספק שיש בהבחנות אלה העמקה המאפשרת להנהיר את דמותו הרוחנית של אשלג כאחד ההוגים המשפיעים ביותר על ההגות הדתית הקבלית במאה העשרים . אין לי ספק שספר זה משקף גם את התהליך האישי שעבר המחבר, שראשית דרכו בקבלת אשלג בהשתייכותו כאדם צעיר לקבוצה שמנהיג הרב מיכאל לייטמן, ובהמשך דרכו, לאחר שהתנתק מקבוצה זו, הצליח בכוח מחשבתו הביקורתית והעצמאית לגבש עמדה עצמאית ובלתי תלויה . בין גישות שהתמקדו בצד הפוליטי והחברתי של המפעל האשלגייני לבין גישות שנטו לדחות את חשיבותו של אשלג מכול וכול בשל הממד האנטי-מיתי והרציונליסטי הברור של הגותו, מציע גלבוע דרך שלישית הדבֵקה בעקביות בממדים הפסיכולוגיים של משנת אשלג, ובתוך כך לא מהססת להצביע על הקו האנטי-מיתי שבו צועד אשלג כעל קו פורה ולגיטימי בתוך סבך הגישות הדתיות והחילוניות-מחקריות . ספר זה מאפשר לקוראיו להבין מדוע יש לראות בקבלת אשלג קריאה רציונליסטית, פסיכולוגית ומפנימה של הקבלה הממשיכה מסורות, שראשיתן בכתיבתו השיטתית של ר‘ משה קורדוברו ( 1522 - 1570 ) על קבלת הזוהר בספרו “פרדס רימונים“ ובספריו האחרים, והמשכה בספרות פרשנית מטפורית ופילוסופית לקבלה, כמו הספרות שמאפיינת את הספר “שער השמיים“ שכתב בספרדית אברהם כהן די הירירה ( 1562 - 1635 ) . כפי שמסביר רון גלבוע, בעוד על פי שלום, הסמל הקבלי הניכר בשמות המגוונים של עשר הספירות מעיד על ריחוק ונבדלות מהמסומל, חשב אשלג שעצם השימוש בסמל מעיד על קרבה ואף על מידה של אחדות עם המסומל . יכולת אלוהית הנובעת משינוי פנימי-פסיכולוגי שיש לקנותה במהלך לימודי ממושך, מאפשרת את ההרגשה וההכרה של המסומל, ובלעדיה יישאר הטקסט סתום לקוראיו . המשמעות הפסיכולוגית של הסמלים הקבליים מבטלת את אפשרות הבנתם כאנתרופומורפיים מבלי לבטל את הממד הדתי-מיסטי שמוענק להם בכלל ספרי הקבלה . אף שאשלג ראה עצמו כמי שנתעברה בו נשמת האר“י, לא ראה עצמו משיח אלא פעל מתוך אמונה שמשבר המודרניות מעיד על כך שגאולת האנושות קרבה והיא תגיע בעזרת לימוד הקבלה ברוחו . לדברי מחבר ספר זה, אשלג עטף את יחסו ליהדות האורתודוקסית במעטה של הסתרה . בצד חרדתו ממצב העולם בעשורים הראשונים של המאה העשרים, ביקר אשלג גם את הדוגמטיות, הקיבעון והיעדר החיות של הממסד הרבני . ביקורתו דומה מבחינות מסוימות לביקורתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק מצד אחד, ומבחינות אחרות דומה לביקורתו של הפילוסוף היהודי בן-זמנו מרטין בובר, מצד שני . שפתו היא שפה אורתודוקסית, אך למושגים רבים, כמו “תשובה“, “גוי“, “יהודי“, “תורה ומצוות“, העניק משמעויות פסיכולוגיות-אוניברסליות שאינן כפופות למשמעותם ההלכתית . גם את היסוד
|
|